פסק-דין בתיק א 11034/04

1.         זוהי תביעה לנזקי גוף אשר הוגשה על-ידי הגב' קוזינור דורה (להלן: "התובעת") בגין תאונה שארעה לה בתאריך 3/10/03 עת שלוח זכוכית של מקרר נקניקים שבבעלות טיב טעם כרמל אחזקות בע"מ (להלן: הנתבעת מס' 1") נפל על רגלה.

2.         התובעת הגישה תביעתה כנגד הנתבעת מס' 1 ומבטחיה, הפניקס-הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת מס' 2") וכנגד אקלימטיק מערכות ופרוייקטים בע"מ (להלן: "הנתבעת מס' 3") אשר יבאה ושיווקה את המקרר נשוא התביעה ומבטחיה, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת מס' 4").

3.         התובעת טוענת כי לוח הזכוכית נפל על רגלה עת שהמתינה לתורה לקחת מוצרים מן המקרר שעה שלקוחה אחרת הוציאה מתוכו בשרים.

4.         הנתבעות כופרות בתיאור נסיבות האירוע. לגרסתן, נפל לוח הזכוכית כתוצאה מכך שהתובעת נשענה עם כל כובד משקלה על המקרר, שעה שלא היתה הצדקה לעשות כן, שכן בשל מבנהו של המקרר היתה הגישה אליו חופשית והיא יכלה בכל עת להוציא מוצרים מן המקרר. הנתבעות תומכות גרסתן זו בהודעות של שתי עובדות הנתבעת מס' 1 אשר צפו באירוע.

הנתבעות טוענות כי היה על התובעת לצפות את התוצאה העשויה לנבוע ממעשיה ועל כן אין הנתבעות חבות בגין האירוע, ולחילופין - מוטלת על התובעת רשלנות תורמת רבתי.

5.         ב"כ התובעת בטיעוניו חזר וטען כי אין בסיס הגיוני לגרסת הנתבעות וכי אין לייחס משקל לעדויות שנגבו מעובדות הנתבעת מס' 1, שכן עולה תמיהה לנוכח גודל בית העסק של הנתבעת מס' 1 כי אלה היו נוכחות וצפו באירוע.

6.         הנתבעות מס' 3 ו-4 טוענות כי יש לייחס את האחריות לאירוע כולה לנתבעות מס' 1 ו-2, שכן התאונה ארעה בחצריהן וכי לא היה כל פגם במקרר שסופק להן.

7.         לאחר התאונה פונתה התובעת באמצעות אמבולנס לבית החולים בני ציון, שם אובחנה אצל התובעת המטומה ונפיחות קשה בכף רגל ימין וכן הגבלות בתנועה. לתובעת הושמה חבישה אלסטית והיא שוחררה לביתה עם הוראות למנוחה עם רגל מורמת לשבעה ימים. בהמשך טופלה התובעת במרפאת קופת חולים. לאור החמרה בנפיחות ובכאבים בוצע צילום רנטגן נוסף אשר הדגים שבר בעצם הנויקולרית בכף הרגל ואולם מיפוי עצם שבוצע לתובעת ביום 25/11/03 לא אישר את האבחנה אלא הדגים נקודות קליטה מוגברות.

8.         לתובעת ניתנו תעודות אי כושר למשך 45 יום ועד ליום 14/11/03. לתובעת שולם שכרה על חשבון ימי מחלה.

9.         התובעת טוענת לפיצוי בגין אובדן הכנסה, כאב וסבל, תשלום לאמבולנס, הוצאות נסיעה מוגברות וכן עזרת צד ג'.

10.        הנתבעות טוענות כי התובעת לא הוכיחה אובדן הכנסה ואף לא הוכיחה זכאותה לפיצוי בגין ימי מחלה על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, בפרט לנוכח העובדה שהתובעת סיימה עבודתה בתאריך 10/2/04 ולא הובאה ראיה על זכותה לפדות ימי מחלה ו/או כי ימי המחלה שנוצלו על-ידי התובעת קוזזו על-ידי המעביד.

כן טוענות הנתבעות, כי לא הובאו על-ידי התובעת ראיות בדבר עזרת צד ג', ובכל מקרה, לא מדובר בעזרה אשר חרגה מהעזרה שבני משפחה נוהגים להושיט זה לזה.

11.        ב"כ הנתבעות מס' 1 ו-2 הגיש את רשימת הביטוח שצורפה לפוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת מס' 2 לנתבעת מס' 1 ממנה עולה כי ההשתתפות העצמית שחלה על פי הפוליסה הינה בסך של 1,500 דולר. לפיכך, טוענת הנתבעת מס' 2, כי עד לסכום ההשתתפות העצמית יש לחייב את הנתבעת מס' 1 בחיוב נפרד, ככל שייפסק כנגד הנתבעות מס' 1 ו-2.

12.        לאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים לעניין האחריות, הרשלנות התורמת ולעניין גובה הנזק, ראיתי להעמיד את סך הפיצוי המגיע לתובעת על סך כולל של 19,500 ש"ח. כן ראיתי לחלק את האחריות בין הנתבעות בינן לבין עצמן באופן שהנתבעות מס' 1 ו-2 נושאות ב-65% מנזקי התובעת ואילו הנתבעות מס' 3 ו-4 נושאות ב-35% מנזקי התובעת.

13.        לאור האמור ולאור ההשתתפות העצמית הקבועה בפוליסה של הנתבעת מס' 1, ראיתי להורות כדלקמן:

הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעת סך של 6,630 ש"ח. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעות מס' 1 ו-2 תשלמנה לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 6,045 ש"ח. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

            הנתבעות מס' 3 ו-4 תשלמנה לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 6,825 ש"ח. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

14.        בנסיבות העניין ולאור הסכמת הצדדים לניהול ההליך בדרך מקוצרת, ישא כל צד בהוצאותיו. כן ראיתי לפטור את הנתבעות מס' 4-1 מתשלום יתרת אגרה.