פסק-דין בתיק א 11025/05

בפניי תביעה לסילוק יד ו/או לפינוי הנתבע מנכס מקרקעין הידוע כדירה בקומה ב', בת שלושה וחצי חדרים, מספר 5, הידועה כחלק מחלקה 81 בגוש 7084, (להלן: "הדירה").

מטעם התובעת העיד אחיה, אשר מטפל בענייניה, ומטעם הנתבע העידו, הנתבע בעצמו , אביו ודודתו.

באי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, ופסק דיני זה ניתן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים.

טענות התובעת:

התובעת טוענת כי הנתבע פלש לדירה נשוא הדיון לפני כ- 12 שנים, השתלט על הדירה.

התובעת טוענת כי הנתבע אינו משלם כל דמי שימוש, וכי אין לו כל זכות להתגורר בדירה.

בתשובה לטענות הנתבע, טוענת התובעת כי הנתבע לא התגורר עם דודתו המנוחה, הגב' אליס ביטון, בדירה נשוא דיוננו.

התובעת מכחישה כי המנוחה הייתה דיירת מוגנת, או כי התגוררה בדירה נשוא דיוננו.

עוד נטען, כי אחיו של הנתבע, מאיר ביטון טען, כי הוא זה שהתגורר בדירה אחרת עם המנוחה, בתובענה אחרת שהוגשה לביהמ"ש.

התובעת טוענת כי בני משפחת ביטון , האח, מאיר ביטון, האב, ניסים ביטון, וכעת הנתבע, שלום ביטון, השתלטו על הבניין, עשו בו כבשלהם, ותוך איומים התגוררו בדירות, ורק בעקבות תביעות פינוי עלה בידי התובעת לפנות את ה-פולשים מנכסיה, כאשר גם ביחס לנתבע זה נטען, כי המדובר בפולש שעושה שימוש, שלא כדין בדירה, נשוא הדיון.

התובעת טוענת, כי אין להכיר באחיין כקרוב לצורך הוראות חוק הגנת הדייר, וכי בנסיבות העניין לא הוכח כי המנוחה הייתה דיירת מוגנת, או כי הייתה דיירת מוגנת בדירה נשוא הדיון, או כי הנתבע התגורר עימה.

לפיכך, עותרת התובעת כי ביהמ"ש יורה על פינויו של הנתבע מהדירה.

טענות הנתבע:

הנתבע טוען כי הוא התגורר עם דודתו המנוחה בדירה נשוא דיוננו, כאשר סעד אותה בתקופת מחלתה.

הנתבע טוען, כי דודתו המנוחה הייתה חולת לב, וכי בשנותיה האחרונות, לא יכלה לטפל בעצמה וכי טיפל בה וסעד אותה, וכי מאז 1985, או סמוך לכך הוא מתגורר בדירה ברציפות.

הנתבע טוען כי לא פלש לדירה, אלא כאמור לעיל, התגורר עם דודתו, וכי הואיל ודודתו הייתה דיירת מוגנת הרי, מכוח מגוריו בדירה מאז 1985, עוד בטרם פטירת המנוחה, הרי הוא זכאי להיחשב כקרוב.

עוד נטען כי לנתבע אין דירת מגורים אחרת, וכי המנוחה התגוררה בגפה.

הנתבע טוען לחילופין, כי השקיע עשרות אלפי שקלים בדירה, בשיפוצים, במטבח חדש, ריצוף ושיפוץ כל הדירה, וכי ככל שביהמ"ש ידחה את טענתו כי הוא דייר מוגן, הרי יש לקבוע כי הינו בר רשות להתגורר בדירה, מכוח השנים ומכוח השקעותיו.

הנתבע טוען לחילופין כי הוא בר רשות לאור הסכמת התובעת שבשתיקה ולכן זכאי לקבלת השקעותיו בדירה.