פסק-דין בתיק א 11020/97

א.         התובע, עומר נידאל, יליד 1.10.1975 (להלן: "התובע"), נפצע בתאונת דרכים שאונתה לו ביום 5.6.97.

הנתבעת השניה (להלן: "הנתבעת") אינה כופרת בחבותה לפצות את התובע. הדיון התמקד בשאלת גובה הנזק.

ממקום התאונה הועבר התובע לבית החולים פוריה ומשם לבית החולים רמב"ם. לאחר סיום אשפוזו בביה"ח רמב"ם הופנה התובע לשיקום בבית החולים בני ציון שם שהה כחמישה חודשים (עד 4.11.97).

עם שחרורו מן האשפוז היה התובע מסוגל להלך בעזרת קביים, אך נזקק לעזרה רבה בתחומים השונים של היום יום. התובע המשיך לאחר מכן בטיפול פיזיותרפי וריפוי בעיסוק לתקופה של כשנה בערך במרכז לשיקום ב"מזרע", ואח"כ המשיך בביקורת במרפאת שיקום בבי"ח בני ציון.

ב.         התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. נקבעו לתובע 80% נכות נוירולוגית לצמיתות. נכות זו הוגדלה על ידי תקנה 15 והועמדה על 100% נכות לצמיתות, בתוקף מיום 1.1.1999.

הנכות נקבעה לתובע בגין שיתוק בינוני של ארבע הגפיים. לתובע משולמות גימלאות נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי לפי 100% נכות. בתאונה נגרם לתובע שבר בגובה חוליה 7C ובזיז הרוחבי הימני של חוליה 5L , שברים נוספים בעצמות האגן וכן קרע של השופכה.

ג.          בית-המשפט מינה את הרופאה ד"ר אילנה פרבר כמומחית רפואית מטעם בית-המשפט בתחום השיקום. בחוות דעתה מתאריך 8.10.02 (מ/1) קבעה ד"ר א. פרבר שהתובע יזדקק לטיפולים רפואיים כדלקמן: תרופות, בדיקות שונות, ביקורת רפואית, פיזיותרפיה בהיקף של סדרה בת 10 עד 12 טיפולים פעמיים בשנה להורדת הספסטיות ושמירה על טווח תנועה, הידרותרפיה פעם בשבוע, טיפול נפשי תמיכתי על ידי פסיכולוג או עובד סוציאלי פעם בשבוע למשך שנתיים עד שלוש שנים הקרובות שלאחר מועד חוות הדעת, כשהצורך בטיפול נוסף או טיפול תרופתי, ייקבע על ידי הפסיכיאטר.

עוד קבעה ד"ר א. פרבר בחוות דעתה שהתובע יזדקק לציוד ואביזרים:

מיטה עם הכוונה חשמלית ומזרון נגד פצעי לחץ, כשהחלפת המזרון היא אחת ל-3 שנים. במרוצת השנים יזדקק התובע לכיסא גלגלים ממונע לניידות למרחקים בינוניים, כיסא שירותים שהחלפתו היא מדי 5 שנים, וקבים קנדיים שהחלפתם היא כל 6-5 שנים.

לענין דיור קבעה ד"ר א. פרבר שהתובע זקוק לדירה עם פתחים רחבים ללא מדרגות או מעט מדרגות, וחדר שירותים ורחצה מרווח, כך שיוכל להתרחץ בישיבה על כיסא שירותים.

עוד קבעה המומחית שהתובע זקוק למיזוג אוויר בחודשי הקיץ והחורף בחדרים בהם ישהה עקב הפרעה בויסות החום אצל נפגעי חוט שדרה צווארי.

ד"ר א. פרבר הוסיפה שהתובע זקוק לרכב מותאם לנהיגה ביד וברגל משמאל.

לענין עבודה כתבה ד"ר א. פרבר שהתובע בעל השכלה תיכונית עם בגרות מלאה, וכי לפני התאונה תכנן לימודים בתחום ההנדסה. ד"ר א. פרבר המליצה לעודד את התובע ולעזור לו בלימודים לרכישת מקצוע בו אפשר לעבוד בישיבה בעזרת יד אחת, במשרה חלקית.

לענין עזרה כתבה ד"ר א. פרבר שהתובע זקוק לעזרה מלאה במשק הבית (בישול, כביסה, ניקיון, קניות, תחזוקת הבית) וכן זקוק לעזרה חלקית ברחצה ובלבוש פלג גופו התחתון וכן בחיתוך והגשת האוכל.

באשר לתוחלת החיים קבעה ד"ר א. פרבר שתוחלת החיים של נפגעי חוט השדרה קצרה מזו של כלל האוכלוסיה, ותוחלת החיים של נפגעים במצבו של התובע היא 44.7 שנים לעומת 51.6 שנים של כלל האוכלוסיה.

ד.         ב"כ הנתבעת הציגה לד"ר פרבר שאלת הבהרה, דהיינו, האם העזרה האישית שהתובע נזקק לה היא בהיקף של מחצית השעה עד שעה אחת ביום (נ/3). על כך השיבה ד"ר פרבר במכתבה מיום 31.8.03 (נ/4) שהתובע נזקק לעזרה של שעה עד שעה ומחצה במשך היום, והוסיפה שהגשת האוכל מתבצעת מספר פעמים ביום.

ב"כ התובע פנה גם הוא במכתב שאלות הבהרה (ת/17) לד"ר א. פרבר שהשיבה לו ביום 7.9.03 כי להערכתה זקוק התובע לעזרה בתפקוד האישי כשעה עד שעה ומחצה במשך היום. באשר למספר השעות הדרושות לתובע לניהול משק בית ליחיד ציינה כי בענין זה יחליט ביהמ"ש (ת/18).

ביום 2.10.03 חזרה ד"ר א. פרבר והבהירה לב"כ התובע שאין בידה אלא לחזור שנית על תשובותיה אלה (מכתבה ת/21).

ד"ר א. פרבר כתבה בחוות דעתה שהיא התרשמה ממצבו הנפשי הירוד של התובע והוסיפה שיתכן והתובע סובל מדיכאון תגובתי ולכן המליצה להפנותו לחוות דעת של פסיכיאטר שיקבע האם יש צורך בטיפול תרופתי או אחר בנוסף לטיפול הנפשי-תמיכתי המקובל בכל מקרה של פגיעה בחוט השדרה.