פסק-דין בתיק א 10981/04

1.         זוהי תביעה כספית על סך של 384,930 ש"ח אשר הוגשה על ידי מר חיים בלום (להלן: "התובע") כנגד אמינות מוקד ארצי (1978) בע"מ (להלן: "הנתבעת") בגין אירוע פריצה שארע בעסקו בתאריך 5/3/04 ואשר במסגרתו נגנבו מוצרי אופטיקה בשווי כולל בסך של 329,000 ש"ח (לא כולל מע"מ).

            התשתית העובדתית בתמצית:

2.         בתאריך 11/12/02 התקשר התובע עם הנתבעת בשני חוזים ואשר על פיהם התחייבה הנתבעת לספק לתובע שירותי בקרה וסיור ושירותי מוקד אלחוטי.

3.         בשעות בוקר מוקדמות של יום 5/3/04 ארעה פריצה בחנותו של התובע. בשעה 03:51 התקבל במוקד הנתבעת אות אזעקה מעסקו של התובע.

4.         לאחר קבלת אות האזעקה נשלחה ניידת סיור למקום עסקו של התובע לביצוע בדיקה של המקום. הסיור הגיע לבית העסק של התובע תוך כ-10 דקות וזיהה כי הסורג בחזית בית העסק מעוקם והויטרינה שבורה.

5.         לנוכח ממצאים אלה התקשרה מוקדנית הנתבעת לתובע ולמשטרה.

6.         לאחר מספר דקות ובעוד הסייר ממתין לבואם של התובע וניידת משטרה ובעודו יושב ברכב הסיור, יצא הפורץ מבין הסורגים המעוקמים כשבידו שקית כתומה. הפורץ ביקש מהסייר שלא יזמין משטרה למקום, שכן הוא נזקק לתמורה שיקבל מהסחורה להאכלת ילדיו. הפורץ לא נענה לבקשת הסייר אשר נותר ישוב ברכב להשאיר את השקית ואשר בתוכה הסחורה הגנובה ובתוך דקה נמלט הפורץ כשהשקית בידו.

            טענות הצדדים בתמצית:

7.         התובע טוען כי הנתבעת הפרה הן את הוראות החוזים שנקשרו בין הצדדים והן התרשלה עת שלא נתנה הודעה מיידית לתובע ולמשטרה מיד עם קבלת אות האזעקה ובאי נסיונה למנוע את עזיבת הפורץ מהמקום עם הסחורה הגנובה בידו.

            התובע טוען כי החוזה שנקשר בין הצדדים מקים חובה על הנתבעת להודיע לתובע ולגורמים הרלבנטיים "במקרה של חשד סביר לפריצה". לגרסת התובע, חשד סביר מתעורר לא רק כאשר מתגלית הפריצה הלכה למעשה. לפיכך טוען התובע, כי עם קבלת אות האזעקה מבית עסקו של התובע בשעת לילה (03:50) ולאור מיקום האזעקה בויטרינה של בית העסק, היה בנסיבות אלה להקים חשד סביר לפריצה ועל כן היה על הנתבעת למסור הודעה מתאימה לתובע ולמשטרה עוד טרם יצא הסייר למקום.

            התובע טוען כי באם היתה הנתבעת מודיעה לתובע עם קבלת אות האזעקה במוקד, היו התובע והמשטרה מגיעים למקום עוד טרם עזב הפורץ את השטח עם שללו, היה עולה בידם לתפוס את הפורץ בתוך בית העסק ולכל הפחות למנוע את עזיבתו עם רכוש התובע.

            עוד טוען התובע, כי הנתבעת כשלה גם באי נסיון למנוע את עזיבת הפורץ את המקום כאשר רכוש התובע נמצא בידו. לטענת התובע, יכול היה הסייר להציב את רכבו בפתח חנות התובע ליד מקום הפריצה ובאופן זה למנוע את יציאת הפורץ מהחנות. כן טוען התובע, כי גם לאחר שהסייר פגש את הפורץ לא ביצע הסייר כל פעולה אקטיבית למניעת המלטות הפורץ כששללו בידו.

            התובע טוען לתחולת הכלל הדבר מדבר בעד עצמו וכן טוען כי התנהלות הנתבעת מעידה על רשלנות.

            התובע טוען כי הסעיף המגביל את שיעור הפיצוי לו זכאי התובע בחוזה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, ובכל מקרה, אינו חל מקום שתביעת התובע מושתתת גם על עילה נזיקית.

8.         הנתבעת טוענת כי קיימה את המוטל עליה על פי החוזים שנקשרו בינה ובין התובע. הנתבעת מפנה להוראות סעיף ג' לתנאי ההתקשרות אשר על פיהן נקבע כי עם קליטת אות אזעקה במוקד יישלח על ידי הנתבעת סייר שיסרוק את העסק בבדיקה חיצונית בהתאם להנחיות שהוכתבו מראש על ידי הלקוח ויודיע במידת הצורך ללקוח ו/או למשטרה. מכאן טוענת הנתבעת, כי לא היתה מוטלת עליה חובה להודיע לתובע על קבלת אות האזעקה הנקלט במוקד.

            עוד מוסיפה הנתבעת, כי התובע דרש מהנתבעת כי לא תודיע בכל מקרה של אזעקה, אלא במקרה של חשד סביר לפריצה, ופניות הנתבעת לתובע להסכים להגיע לאחר כל אזעקה לא נעתרו.

הנתבעת טוענת כי טענת התובע לפיה היה עליה להודיע לו טלפונית בכל חשד סביר לפריצה, הינה טענה חדשה המהווה הרחבת חזית ואף אינה נכונה לגופם של דברים, שכן בנסיבות העניין נקלט אות "ריסט" במערכת אשר הפיג את החשש לפריצה.

            הנתבעת טוענת כי אין בסיס לטענות התובע המבקש לייחס דופי לסייר אשר לא נקט בצעדים פיזיים כנגד הפורץ ובנסיבות העניין פעל הסייר ללא דופי.

            הנתבעת דוחה את נסיונו של התובע להתבסס על הכלל הדבר מדבר בעד עצמו וכן טוענת להעדר קשר סיבתי בין המחדלים הנטענים כלפי הנתבעת ובין הנזק שנגרם לתובע.