פסק-דין בתיק א 109294/98

1.         התובעת, ילידת 08.02.59, הועסקה אצל הנתבעת, המפעילה ומנהלת שרותי סיעוד לנזקקים, כמטפלת באוכלוסיה המבוגרת, החל משנת 1988 ועד 1997.

לטענת התובעת, היא נפגעה בגבה, בצווארה ובגפיה, בשני אירועים שונים, במהלך עבודתה עם מטופלים: לראשונה נפגעה היא ביום 28.11.91, עת הרימה מטופלת (להלן: "התאונה הראשונה"), לאחריה המשיכה התובעת את עבודתה כרגיל, ונפגעה בשנית ביום 13.03.97, עת נפלה על הרצפה כשניסתה להרים מטופל אחר (להלן: "התאונה השניה").

2.         התובעת טוענת כי מאז התאונה השניה היא איננה עובדת וסובלת ממגבלות גופניות, ולשיטתה, נובע הדבר מהתרשלות הנתבעת בפרטים הבאים:

א.         אי קיום השתלמויות וקורסים

התובעת טוענת כי החלה את עבודתה אצל הנתבעת ללא כל הכשרה בתחום הטיפול בקשישים, כשבמהלך עבודתה עברה שני קורסים בלבד. רק אחד מהם עוסק באופן הטיפול בזקן וזאת בשנת 1989. מאז, לא עברה התובעת קורסים נוספים, השתלמויות או רענונים.

ב.         התקנת הוראות בטיחות

התובעת טוענת כי הנתבעת לא נסחה הוראות בטיחות מתאימות והנחיות ברורות בכתב, שיהא בהן להעלות את רמת הזהירות והבטיחות של המטפלות, דרישתה של התובעת לקבל מן הנתבעת נהלים והוראות בטיחות כתובים לא נענתה.

ג.          חוסר פיקוח של הבקריות על המטפלים

התובעת טוענת שהמטפלות לא היו תחת פיקוח באשר לנוהלי עבודתן, ואף מעדותה של גב' חני הכט מטעם הנתבעת עולה כי המנהלות ערכו ביקורים בבתי המטופלים ואלו נועדו למטופלים ולא עבור המטפלות.

ד.         שעות עבודה מרובות

לדברי התובעת היא עבדה שעות עבודה מרובות, שהגיעו בממוצע לכ-287 שעות בחודש ויותר. לא היתה מדיניות בדבר הגבלת שעות עבודה או אבחנה בין סוגי מטופלים, כך שביום עבודה רגיל טיפלה התובעת הן במטופלים קלים והן במטופלים סיעודיים המרותקים למיטותיהם.

לשיטתה של התובעת, אם היתה הנתבעת פועלת באחריות ונמנעת מהרשלנות המתוארת לעיל, לא היתה התובעת נפגעת.

התובעת מציינת כי לפי סעיף 3 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט-1999, על הנתבעת היה לקיים הדרכה בדבר מניעת סיכונים, ולרענן הדרכות אלו לפחות אחת לשנה. מאחר וכאמור הוראות אלו לא קויימו, הנתבעת חבה בגין נזקי התובעת.

עוד טוענת התובעת כי אין לייחס לה רשלנות תורמת בשל היותה עובדת ותיקה ומיומנת ויש להטיל את האחריות המלאה על כתפי הנתבעת, שכן התובעת עבדה לפי שיטות העבודה של הנתבעת.

3.         הנתבעת הכחישה קיומם של הארועים הנטענים בכתב התביעה ומציינת כי לגבי התאונה הראשונה הוגשה התביעה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות ומשכך גרסתה של התובעת אינה אמינה ולא ניתן כיום לבדוק אם אכן התרחשה התאונה הראשונה כפי שטוענת התובעת , מה גם שהתובעת המשיכה בעבודה אצל הנתבעת ללא כל שינוי .

גם ארוע התאונה השניה הוכחש, ונטען כי אם לתובעת כאבים או מגבלות כלשהן, הרי שהם בשל מומים מולדים או נרכשים שהתפתחו במשך השנים, ללא קשר לאיזה מן התאונות.

4          התובעת תמכה תביעתה בחוות דעת רפואית של פרופ' נרובאי מיום 4.10.98  בה הוא מציין מפי התובעת כי בנובמבר 91 בזמן עבודה הרימה התובעת חולה וצווארה נתפס והיא פנתה לבית החולים יוספטל שם אושפזה וטופלה. במרץ 97 הרימה חולה בביתה וחשה כאבים בצוואר עם הקרנה לידיים וגם אז פנתה לבית החולים יוספטל, טופלה ושוחררה לביתה. מאחר והמשיכה לסבול מכאבים אושפזה שוב  ושוחררה לאחר 4 ימי אשפוז. לאחר שכל זה לא הועיל, ב- 19.3.98 אושפזה בבית חולים מאיר שם נכרת אצלה דיסק בינחולייתי ונכרת אף חלק מגוף החוליה והושם לה שתל עצם וקיבוע פנימי.

הקיבוע הינו בין החוליות הצוואריות  5 - 7. את דרגת נכותה העריך פרופ' נרובאי בשיעור של 25% לצמיתות לפי סעיף 37(5) בין ב. ל- ג. , בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי בין דרגה בינונית לבין דרגה קשה.

5.         הנתבעים נסמכים על חוות הדעת של ד"ר ז'טלני מיום 27.6.99 אשר מציין כי במועד חוות דעתו, מעל 7 שנים לאחר התאונה הראשונה, יותר משנתיים מאז התאונה השניה ומעל שנה לאחר הנתוח, מצא הוא שינוי קל בזוית התקינה של עמוד השדרה הצווארי והגבלה בצורה בינונית בתנועות עמוד השדרה הצווארי. לדבריו מתקבל על הדעת כי התקפי הכאבים שהופיעו לאחר מאמץ בעת העבודה הינם חלק מתהליך קונסטיטוציונלי אשר הוביל את הנפגעת לנתוח וגם להפרעות הקיימות בעת הבדיקה.  אין הוא מתעלם מהאפשרות שהתאונות השפיעו והאיצו תהליך שהיה קיים כבר קודם לכן.