פסק-דין בתיק א 10926/98

1.         התובע, עורך דין במקצועו, יזם פרויקט עסקי למתן שירותי הסעדה לתלמידי בתי ספר בסלובקיה. התובע עניין את הנתבעים כקבוצות משקיעים בפרויקט זה.

2.         בין הצדדים נקשרה עסקה, אשר לבשה ופשטה צורה  בתהליך  מימושה. הפרויקט  נכשל.  העסקה, ומערכת ההתחייבויות השונות של הצדדים שנטען שהופרו, הולידו את התביעות בתיק זה. (תביעה ותביעה שכנגד).

3.       אופי העסקה ועקרונותיה

3.1        בשנת 1996 יזם התובע פרויקט עסקי, למתן שירותי הסעדה לתלמידי בתי הספר בסלובקיה. עד לאותו מועד היו תלמידי בתי הספר מקבלים ארוחה אשר היתה מבושלת במטבח בית הספר, ומצרכי המזון נקנו על ידי אחראי המטבח. הצוות שטיפל בכך הועסק  על ידי  מועצת המחוז בו נמצא בית הספר. הורי התלמידים נשאו בעלויות מצרכי המזון לפי סכום הקבוע ומעוגן בתקנות ממשלתיות.עלויות ישירות ועקיפות אחרות הדרושות לצורך הספקת הארוחות מומנו על ידי ממשלת סלובקיה, והיוו מעין סובסידיה. הרעיון של התובע היה כי החברה בבעלותו תקבל ישירות את כספי ההורים, רכישת המזון לכל המחוזות תתבצע במרוכז ותביא להוזלת העלויות. הממשלה הסלובקית היתה אמורה להמשיך ולממן את ההוצאות הישירות והעקיפות, לרבות תשלום שכר עובדים, כאשר החברה בבעלות התובע מתחייבת להחזיר להם 10% מהוצאות הממשלה ולהביא בכך לחסכון בהוצאות הממשלה.

3.2        התובע העריך  על בסיס בדיקות שעשה כי עלות הארוחה לתלמיד הינה 1 $ כאשר מחצית מזה שילם התלמיד עבור מצרכי מזון, ובמחצית העלות נשאה הממשלה. התובע העריך כי בשלב הראשון היקף הפרויקט  השנתי יהיה 75 מיליון $ ויש לו פוטנציאל להגיע גם ל150 מיליון דולר, כאשר מספר התלמידים הצפוי שישתתף בפרוייקט  יהיה 600,000 תלמיד. לטענת התובע רווח ראשוני צפוי היה כ-25% ממחזור הפעילות השנתי והיתרון לממשלת סלובקיה היה עלייה באיכות האוכל ושיפור תחזוקת המטבחים ביחד עם חסכון של 10% בהוצאות הממשלה. חישוב הרווח היה מבוסס על כך שרכישות מרוכזות של מזון בכמויות גדולות תביא לירידת  מחיר המזון באופן משמעותי (בכ-25% ).(ס' 7-10 לתצהיר ת / 1 ).

3.3        כפי שהסתבר בדיעבד מההסכם שנחתם עם משרד החינוך , התשלומים בעבור מצרכי המזון היו אמורים להשתלם חודש מראש ישירות לחשבון חברת ההסעדה, (סכום אשר נושאים בו הורי התלמידים). בתום כל חודש תוציא חברת ההסעדה למשרד החינוך חשבון בעבור ההוצאות העקיפות בחודש שחלף ואלו ישולמו בתוך 7 ימים לחברת ההסעדה.  7 ימים לאחר מכן תחזיר חברת ההסעדה למשרד  החינוך 10% מסכום ההוצאות העקיפות.

3.4        מאופי העסקה ברור אם כן כי נושא ההיקפים של פרויקט ההסעדה, הינו חשוב  במיוחד לצורך חישוב הרווח.

3.5        התובע ניהל מגעים שונים עם מנהל אגף במשרד החינוך הסלובקי האחראית על נושא ההסעדה. התובע יצר במקביל קשר עם  משקיעים פוטנציאלים.

3.6        לצורך ההשקעה בפרויקט התארגנו 3 קבוצות משקיעים, אשר חתמו על הסכם  ראשון   ביום 27.5.97. ( להלן :"ההסכם הראשון") (נספח ג' לתצהיר ת / 1 ). קבוצות המשקיעים יקראו להלן "סגל" "קבוצת מינרוביץ" ו"קבוצת רייך". ההסכם הראשון נחתם בין התובע, לבין חברת הראל  שאמורה היתה לאגד בתוכה את קבוצות המשקיעים. בהסכם זה הודיע התובע כי חברת מגנוליה S.R.O.  מוחזקת על ידי חברה פנמית שבבעלותו והוצע לה הסכם עם ממשלת סלובקיה שטרם נחתם.להסכם צורפה הצעת חוזה שעדין לא נחתם אך צוינה כ"הצעת חוזה סופית".התובע תמצת את עקרונות ההסכם, (נספח ב' לתצהיר נ / 14) ומהתמצית עולה כי התחייבות הספק היא מעבר להשבחת המזון, לגרום לחסכון של 10% ממרכיב הסובסידיה של הממשלה, דהיינו מהעלות הכוללת של התקורה. ההסכם מדבר על רכישת 50% מהון המניות של החברה הפנימית על ידי  חברת הראל. סוכם כי חברת הראל תעביר לתובע סך של 1.5 מיליון $ תמורת "המניות וההתקשרות",  (מהם 200,000$ ראשנים היו אמורים להשתלם עד 1.7.97 ). כמו כן  מאוזכרת התחייבות הראל להעמיד הלוואת בעלים לצורך השקעות , מימון ותפעול החברה לתקופה של 4 חודשים, עד ליום 1.11.97 , כאשר לא פורט הסכום.

3.7        להסכם הראשון היה תנאי מתלה כי ההסכם בין מגנוליה וממשלת סלובקיה ייחתם עד ליום 15.6.97. בפועל ההסכם נחתם ביום   9.6.97.

3.8        לחברת הראל היתה זכות להודיע לתובע עד ליום 1.1.98 על ביטול ההסכם, ובמקרה כזה החובה היחידה שעל הראל היא תשלום בסך של 600,000$ .

3.9        ביום 22.7.97  חתמו התובע והמשקיעים על חוזה חדש. (להלן "ההסכם השני") .(נספח ד' לתצהיר ת / 1 ). בעוד שהחוזה הראשון היה חתום רק עם "חברת הראל" בהסכם השני פורטו שמות כל המשקיעים . עו"ד סגל הינו למעשה קבוצת סגל, השמות 2 עד 8 מהווים את קבוצת מינרוביץ, והשמות 9-13 מהווים את קבוצת רייך. במועד זה כבר נחתם החוזה  עם ממשלת סלובקיה והחוזה  צורף כנספח להסכם. כמו כן נחתם חוזה מחוז אחד, ברטיסלבה 4  עם חברת מגנוליה S.R.O      והצדדים מאזכרים בהסכם השני כי חוזה זה נחתם וכי הם קראו ובדקו אותו. התנאים בהסכם השני בעקרון נותרו זהים (לרבות זכות הביטול ותנאי הביטול), אך בקטע התחייבות המימון הוסף כי בתוך 30 יום יעמידו הרוכשים לחברה הלוואת בעלים בסכום של  6 מיליון קרונות. (כ- 170,000$, יחס ההמרה הוא כ- 34 קרונות סלובקיות ל- 1 דולר ארה"ב). לפיכך, על פי ההסכם השני היו התחייבויות התשלום של המשקיעים כדלקמן :

תמורת ההתקשרות והעברת המניות סך כולל של 1.5 מיליון דולר שישולמו בתשלומים הבאים-

א.         200,000$ בתוך 10 ימים מחתימת ההסכם השני, דהיינו עד 1.8.97.

ב.         200,000$ עד 1.11.97.

ג.          200,000$ עד 31.12.97.

ד.         900,000$ עד 1.7.98.

3.10      כמו כן התחייבו המשקיעים  (הרוכשים) להעמיד הלוואות בעלים לצורך ההשקעה הדרושה לפריסת  רשת ההסעדה בכל המחוזות וכן מימון ותפעול החברה לתקופה של 4 חודשים, וזאת עד ליום 1.11.97. לאחר מועד זה,כל צרכי החברה השוטפים ימומנו באופן עצמאי אולם  ההשקעות הנחוצות  ימומנו על ידי הרוכשים. עוד היתה התחייבות מפורשת כי בתוך 30 יום מחתימת ההסכם (דהיינו עד ליום 21.8.97 )יעמידו לרשות החברה הלוואת בעלים של 6 מיליון קרונות  לצרכי המימון הראשוני.

3.11      ביום 20.8.97 נחתם מסמך בין התובע והרוכשים  לפיו במקום חברת מגנוליה S.R.O. תוקם חברה חדשה, היא חברת מגנוליה A.S. . (נספח ה' לתצהיר נ/14). השינוי היה משיקולי מיסוי. במסמך זה התחייבו הצדדים להעביר את פעילות מגנוליה S.R.O למגנוליה A.S. . משרד החינוך הסלובקי אישר את העברת החוזה עימו מחברת מגנוליה S.R.O      לחברת מגנוליה A.S  .    גם החוזה עם מחוז ברטיסלבה 4 נחתם מחדש עם חברת מגנוליה A.S. .

3.12      ביום 3.9.97 נערך בין הצדדים פרטיכל שהוגדר כנספח להסכם השני, (להלן "הפרטיכל") והוא בא לשנות ו/או להוסיף  להסכם הקיים. נקבע בו כי שיעור ההחזקות בחברת מגנוליה יהיה 50% לתובע, לסגל 17%, קבוצת מנירביץ 17%, ולקבוצת רייך 16% . סוכם כי מניות  הרוכשים יוחזקו בנאמנות , והנאמן יעבירן לאחר שתשולם התמורה בסך של 1.5 מיליון $. השתלשלות העניינים והתשלומים השונים מיום זה ועד ליום 12.11.97 תפורט להלן בהתייחסות נפרדת.