פסק-דין בתיק א 109238/97

מבוא

1.         התובע יליד 1985 נפגע בעת שהותו בבריכה בבעלות ובאחזקת הנתבעת (להלן: "העירייה") ביום 23.6.92. כתוצאה מהפגיעה סבל משבר במרפק שמאל עם פגיעה בעצב הרדיאליס.

            התובעים 2 ו - 3 הינם הוריו של התובע אשר בעת הגשת התביעה עדיין היה קטין.

2.         ביום 29.6.05 ניתן פסק-דין של בית המשפט המחוזי בת"א בערעור על פסק-דיני מיום 6.11.01 ולפיו בוטל פסק-דיני שנגע בשאלת האחריות ונקבע: "התיק יוחזר לבית המשפט השלום לקביעת גובה הנזק ופסיקת ההודעה לצד ג'".

3.         ביום 18.12.05 הודיעוני הצדדים כי אין להם צורך בהשלמת טיעונים בטרם יינתן פסק-דין זה.

הנזק

4.         מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של פרופ' מיכאל לוי מיום 8.11.94 ולפיה נותרו לתובע הנכויות כדלקמן:

            10% נכות לפי סעיף 41 (5) ב'

            10% נכות לפי סעיף 31 (3) א'

            סה"כ - 19% נכות משוקללים עקב ריפוי השבר בעמדת וארוס ופגיעה של עצב הרדיאליס השמאלי.

5.         העירייה לא הגישה חוות דעת מטעמה אלא שבעת חקירת המומחה מטעם התובע הוצגה חוות דעת של פרופ' נרובאי רק לצורך חקירתו של פרופ' לוי. על פי חוות דעתו של פרופ' נרובאי שיעור הוארוס שנמצא אצל התובע בעת בדיקתו אצל פרופ' לוי גדול מזה שמצא פרופ' נרובאי. גם פרופ' נרובאי ראה לקבוע נכות על פי סעיף 41 (5) ב', אלא שאת מחציתו של הסעיף.

            פרופ' נרובאי לא מצא שאריות של פגיעה עצבית.

6.         פרופ' לוי זומן לחקירה על חוות דעתו.

            עיקר הממצא מחקירתו של פרופ' לוי היא העובדה שבעת שבדק את התובע כבר עבר התובע שבר נוסף במקום הפגיעה נשוא התביעה. דבר זה אינו מוצא ביטויו בחוות דעתו של פרופ' לוי, כמו גם בחוות דעתו של פרופ' נרובאי.

            אין זאת אלא, שהתובע והוריו לא טרחו לעדכן את הרופאים כי לאחר הפגיעה נשוא התביעה סבל התובע משבר נוסף באותו מקום במרץ 93, עקב נפילה נוספת.

7.         פרופ' לוי טען בחקירתו כי לא ראה להתייחס לפגיעה הנוספת מאחר והחיבור הגרמי של השבר כתוצאה מהפגיעה הראשונה לא שונה בעקבות הפגיעה השנייה.

8.         פרופ' לוי לא מצא הגבלת תנועה במרפקו של התובע. יש לציין כי הפגיעה היא בידו הלא דומיננטית של התובע. (ראה עמ' 13 לפרוטוקול).

9.         לא ראיתי כי חוות דעתו של המומחה, פרופ' לוי נסתרה בכל הנוגע לשיעור הנכות ממנה סובל התובע בגין הוארוס שבמרפקו וכן בגין הפגיעה העצבית שהיא תחושתית בעיקרה.

10.        באשר לתרומתה של התאונה הנוספת לפגיעה ראיתי לקבוע לאחר שעברתי על חוות הדעת וכן על חקירתו של פרופ' לוי, כי יש להביא בחשבון תרומת נכות לנפילה הנוספת שהביאה לשבר הנוסף באותו מקום.

ראיתי להעמיד את תרומת הנכות על 4%, הווה אומר כי נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה עומדת על 15% נכות משוקללים.

11.        מאחר ומדובר בקטין בן 7 בעת התאונה, לא ראיתי לקבוע נכות תפקודית שונה מהנכות הרפואית, שכן לא הובאה כל ראיה שתלמד על כך. כך גם לא הובאה כל ראיה אשר תצביע על כוונתו של התובע לעסוק בתחום מסוים ובעיסוק מסוים שיהיה בהם כדי ללמד באופן ספציפי על שיעור הנכות התפקודית הצפויה לו עם כניסתו לשוק העבודה.