פסק-דין בתיק א 10904/04

יסודה של התביעה שבפני באירוע גניבת רכבו של התובע, שארע ביום 18.10.02 בשעה 22:00.

במועד הרלוונטי היה הרכב מבוטח בביטוח מקיף באמצעות הנתבעת, כשסכום הביטוח עמד על סך של 47,000 ש"ח.

עוד יצויין כבר בתחילת הדברים, כי הנתבעת שילמה לתובע 80% מערך הרכב לאחר ניכוי השתתפות עצמית על סך של 5,000 ש"ח, קרי, התובעת שילמה לתובע סך של 33,572 ש"ח.

לפיכך הסכום השנוי במחלוקת בין הצדדים הינו סך של 8,428 ש"ח.

ובמה דברים אמורים:

בליל 18.10.02, עת ישן התובע בביתו, התעורר למשמע צפירות אזעקה של הרכב אשר חנה בחניה סגורה ומקורה בחצר ביתו, ומשיצא לחדר הבחין בשער הפתוח, הרכב נגנב ונמלט מהמקום. בגניבה הבחין גם קצין משטרה שהיה באקראי במדרכה ממול, ואף הזעיק את המשטרה שפתחה במרדף. דא עקא, שהרכב נעלם ולא נודעו עקבותיו עד היום.

עד כאן הדברים כפשוטם. אולם, כפי שעלה מחומר הראיות פרצו באותו יום גנבים לביתו של התובע, ובמהלך פריצה זו נטלו את מפתחות הרכב שהיו מונחים בבית, ומכאן המחלוקת בין הצדדים, שכן לטעמה של הנתבעת, משהובררו הדברים לתובע, לא עשה זה כל שלעיל ידו כדי לשמור על הרכב, ובין היתר להחליף את מנעולי הרכב על מנת למנוע את גניבתו.

לטענת התובע, נסיונו להחליף מנעולים לא צלח מאחר והאירוע ארע ביום שישי ואת מנעולי הרכב ניתן להחליף רק בחברת פולקסווגן, מן הטעם שהמפתח כולל גם קודן.

לטענת התובע הוא ניתק את מצבר הרכב ואחסנו במקום סגור, אולם ניסיון זה לא הועיל שכן, הגנבים התגברו על אמצעים אלה וגנבו כאמור את הרכב.

כאמור טוען מחד ב"כ הנתבעת כי משלא דאג התובע להחליף המנעולים, ומשלא פנה למספר מנעולנים בבאר שבע - מקום מקוריו, חטא בשמירה על רכבו, ולא די היה בפעולות שנקט, קרי, ניתוק המצבר ואחסנת הרכב במקום סגור.

לענין זה נוהל מו"מ ממושך בין התובע לבין הנתבעת באמצעות סוכן הביטוח, עת/1, כאשר בסופו של מו"מ זה הסכימה הנתבעת לשלם לתובע 75% ושטר סילוקין נשלח בהתאם על סך 33,572 ש"ח, התחייבות זו היתה ביום 2.6.03 שעל פיה היה על הנתבעת לשלם הסכום בתוך 15 יום  (נספח 9 לתצהיר התובע).

משלא שולם הסכום הנ"ל עד ליום 14.8.03, נשלח מכתב לנתבעת המודיע על ביטול החתימה.

רק ביום 2.5.04 ולאחר שהתביעה כבר היתה מונחת בפני בית המשפט, הודיע ב"כ התובעת לבית המשפט על הפקדת הסכום הנ"ל בקופת בית המשפט, סכום שבסופו של יום הועבר לידי ב"כ התובע.

לעניין מסכת אירועים זו העידו הן התובע, אשר הותיר על בית המשפט רושם מהיימן והן סוכן הביטוח עת/1.

טוען בפני ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי אין לקבל את גירסת התובע ככל שהיא מתייחסת לשמירה על רכבו, ומכאן שהתרשל התובע, ואין לו להלין אלא על עצמו.

מאידך טוען הוא כטענה חילופית כי משחתם התובע על שטר הסילוקין ואף קיבל בסופו של יום את סכום הכסף לידיו, כפוף הוא לתנאיו ואין הוא זכאי לפיצוי נוסף מעבר לפיצוי זה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, אין לי אלא לדחות את שתי טענותיו של ב"כ הנתבעת.

התרשמתי מעדותו של התובע כי עשה כל שלעיל ידו בסיטואציה שנוצרה, ובשל צוק העיתים על מנת למנוע את גניבת הרכב. לא ניתן לקבוע בנסיבות כי עסקינן ברשלנות רבתי שתביאני למסקנה כי התובע הפקיר את הרכב, שהיה מקור פרנסתו בהיותו מונית, ועל כך נאמר לא אחת בפסיקה לרבות פסקי הדין שצרף ב"כ התובע לסיכומיו, כי גם אם ימצא כי התובע התרשל אך אין עסקינן ברשלנות רבתי,  חייבת המבטחת בתשלום תגמולי הביטוח.

לציין כי הנתבעת לא הביאה כל עדות מטעמה שיש בה כדי להזים את גרסת התובע.