פסק-דין בתיק א 108738/01

הצדדים הגיעו להסכם גישור לפיו הוסכם, כי הנתבע אינו חב לתובעת כל סכום נוסף מעבר לזה  ששולם לסוכן הביטוח שלו, ובלאו הכי אינו חב דבר לתובעת למעט שכר הטרחה שנותר במחלוקת בין הצדדים.

משהגיעו הצדדים להסדר בשאלת החוב, כל שנותר איפה להכריע בתיק זה הינה שאלת זכאות מי מהצדדים - לשכ"ט.

הנתבע סבור, כי הוא זכאי לשכ"ט והוצאות בנסיבות העניין, ואילו התובעת טוענת כי היא זכאית לשכ"ט.

המבקש נטל הלוואה מהתובעת ועמד בהחזר התשלום החודשי ובעקבות נסיבות אישיות, לא פרע את חלקה.  הנתבע לא שקט על שמריו ופנה ביוזמתו לסוכן הביטוח שלו (בני גולוב) וביקש לפרוע את ביטוח החיים שלו ולקזז את סכום החוב שנותר, מפדיון הפוליסה.   הפוליסה אכן נפרעה ומטעמים שאינם ברורים, החוב לא קוזז והנתבע קיבל במאי 2001 מכתב התראה בגין אי-תשלום החוב. 

שוב פנה הנתבע לסוכן גולוב שניהל מו"מ בשמו עם התובעת,  אלא שמו"מ זה לא נשא פרי והתובעת פתחה בהליכים כנגד הנתבע, נשוא תיק זה.

משקיבל הנתבע את כתב התביעה פנה שוב למר גולוב על מנת שיסדיר את החוב למול התובעת ואכן ביום 28.10.01 הגיע המבקש להסדר עם המשיבה באמצעות סוכן הביטוח,  לפיו ישלם לסילוק סופי ומוחלט של תביעותיה ושל יתר חובו בגין ההלוואה סך של 924 ש"ח ב- 3 תשלומים - 2 תשלומים ע"ס 200 ש"ח ותשלום נוסף בסך של 524 ש"ח.

שלושת התשלומים שולמו בפועל למר גולוב והתובעת מודה, כי קיבלה סך של 400 ש"ח מתוך הסדר זה, אלא שלא קיבלה את התשלום השלישי בסך של 524 ש"ח.

הסוכן גולוב הינו סוכן ביטוח של התובעת כמשמעותו בחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981.

מערכת היחסים בין התובעת לבין מר גולוב איננה ברורה, הגם שנרמז לי, כי היא מעורערת, ומטעם זה כנראה, לא הועבר התשלום השלישי לידי התובעת.

אך טבעי הוא, כי הנתבע כאזרח מן השורה יוצא מתוך נקודת הנחה, כי מר גולוב כסוכן ביטוח הוא הגוף המוסמך לגבות את חוב ההלוואה, כפי שאכן ארע בפועל.

יש גם להניח, כי ההלוואה ניתנה לנתבע באמצעות אותו סוכן מהטעם, כי הוא היה מבוטח של התובעת, שאחרת אין זה סביר כי הייתה ניתנת לו הלוואה.

הנתבע לכאורה פעל כדין כאשר הגיע להסדר עם סוכן הביטוח לפירעון ההלוואה.   ההסדר הראשון לפיו ההלוואה תקוזז מתוך סכום פדיון פוליסת הביטוח לא יצא אל הפועל והנתבע כאזרח שומר חוק, פנה שוב לאותו סוכן והגיע איתו להסדר.

הנתבע נפל לכלל טעות או הטעייה, כשסבר, כי הסוכן הינו שלוח של התובעת.  טעות זו מצאה ביטוייה גם בבקשת הרשות להגן שהגיש, כאשר בסעיף 22 לתצהיר הרשות להתגונן, ציטט את הוראות סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981.

סעיף 34 לחוק חוזה הנ"ל, קובע כי הסוכן נחשב כשלוח של המבטח לקבלת דמי ביטוח, אך בענייננו לא מדובר על דמי ביטוח, אלא על החזר הלוואה ולפיכך, אין הסוכן שלוח של חברת הביטוח לפי חוק חוזה ביטוח.

מאידך, ייתכן והסוכן נחזה להיות שלוח של חברת הביטוח על פי חוקי השליחות הרגילים.

הסוכן ניהל את המו"מ בין הצדדים, ואף העביר לתובעת שני תשלומים על חשבון אותו הסדר ולפיכך, לכאורה, הוא נחזה להיות שלוח שלה לפי דיני השליחות הרגילים.

יש להדגיש, כי ההסדר אליו הגיע הנתבע באמצעות הסוכן היה כ-7 ימים לאחר הגשת התביעה.

בחודש מאי 2001, ידע הנתבע כי חובו לא שולם והנתבע ידע שההסדר הקודם לפירעון ההלוואה מתוך סכומי פדיון הפוליסה לא יצא אל הפועל.  משלא שולם החוב לא נותר בידי התובעת ברירה, והגישה ביום 21.10.01 את התובענה, ולפיכך, לכאורה זכאית היא לשכר טרחה.

סיכומו של דבר לאחר ששקלתי את טיעוני שני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי על הנתבע לשלם לתובעת שכר טרחה מופחת בנסיבות העניין, בסך של 360 ש"ח בתוספת מע"מ ומעבר לכך כל צד ישא בהוצאותיו.