פסק-דין בתיק א 1086/02

1.         התובעים, עזבון המנוח רוברט דן ז"ל (להלן: "המנוח") אלמנתו וילדיו, הגישו נגד הנתבעים תביעה לפיצויים עקב נזקים שנגרמו לו בעקבות מות המנוח בתאונת דרכים מיום 4.12.01.

הנתבעים אינם כופרים בחבותם לפצות את התובעים והמחלוקת בין בעלי הדין נסובה בשאלת גובה הנזקים . להלן אדון בשאלה זו , על פי סדר הפרקים בסיכומי ב"כ התובעים:

2.         עיסוקו של המנוח והשתכרותו -

המנוח, יליד שנת 1955, הוסמך כעו"ד ברוסיה בשנת 1978. בשנת 1990 עלה המנוח לישראל ובאוגוסט 1993 הוסמך כעורך דין בישראל.

התובעים הגישו שומות מס הכנסה של המנוח , לפיהם הכנסותיו הסתכמו כדלקמן:

בשנת 1997 - 110,818 ש"ח.

בשנת 1998 - 103,633 ש"ח.

בשנת 1999 - 124,967 ש"ח.

בשנת 2000 - 124,688 ש"ח.

בשנת 2001 - 106,946 ש"ח.

אלמנת המנוח העידה כי המנוח סיפק לבני המשפחה חיי רווחה ושפע שכללו נסיעות לחו"ל, רכב פרטי, דירת מגורים וכיו"ב ומכאן הוא מבקש להסיק כי למנוח היו הכנסות נוספות צדדיות שלא דווחו, ויש לקבוע את השתכרותו על פי שילוש השכר הממוצע במשק לפחות.

ב"כ הנתבעת בסיכומיו הפנה לראיות לפיהן המנוח לא העסיק במשרדו אפילו מזכירה, לאחר פטירתו נמצאו במשרדו מספר קטן של תיקים ולא הובאה כל ראיה על היקף העבודה הנרחב עליו סיפרה האלמנה. לטענתו, בשנת 2001 חלה ירידה בהיקף השתכרותו של המנוח ויש לחשב השתכרותו הקובעת על בסיס ממוצע השכר כמפורט בדוחות, בניכוי מס הכנסה - ובסה"כ 6,804 ש"ח.

ב"כ התובע טען בסיכומי התגובה שהגיש כי הנתבעים לא הביאו הסבר מתקבל על הדעת לרמת החיים הגבוהה של המנוח ובני משפחתו - ולא יעלה על הדעת כי רכש דירה ורכב והיו לו חסכונות מהכנסה דלה, כפי שטוענים לה הנתבעים.

הבסיס הרעיוני בהסתמכות על האמור בדוחות למס הכנסה, הינו כי הנישום מוחזק כנותן הצהרת אמת בדבר הכנסותיו, ואינו מוליך שולל את רשויות המס בזדון ובמרמה (ראו: ע"א 5149/94 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלברט לוי, (אתר נבו) (9.2.1995):

"ראוי לבסס את החישוב על השתכרות שהתובע עצמו הצהיר עליה לשלטונות המס".

כשמדובר בתביעת תלויים, ייסוג רעיון זה בפני צרכי אלמנה ויתומים אם יוצגו ראיות כדבעי (ע"א 913/81 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' בוסקילה, פ"ד לח(4), 785; ע"א 4792/92 ריעני נ' מכלוף (לא פורסם) (מאגר נבו) (1994)).

בע"א 8639/96 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי קרדוניס, תק-על 98(3), 216 (18.8.98), נאמר:

"עם זאת, כדי לסתור הצהרה שנתן התובע לשלטונות המס וכדי להוכיח שהכנסתו היתה גדולה מזו שעליה הצהיר, עליו להביא ראיות משכנעות. נוכח המשקל הרב שיש ליתן להצהרה של התובע לשלטונות המס, המהווה גם הודאת בעל דין, מחד, ונוכח האינטרס שיש לו בתביעת פיצויים שהוא מגיש "להגדיל" את גובה הכנסתו לולא התאונה - לא די, בדרך כלל, באמירה כללית של התובע בעדותו בדבר שיעור הכנסתו בעבר, כשזו אינה מעוגנת לא במסמכים ולא בראיות משכנעות אחרות".

בנסיבות שבפניי, לא מצאתי כל בסיס לסטות מהשתכרות המנוח , כפי שבאה לידי ביטוי בשומות שהגיש המנוח למס הכנסה. כל שנטען על ידי האלמנה הוא כי המנוח איפשר למשפחה לנהל רמת חיים גבוהה, כי צברו רכוש וחסכונות ואולם על התובעים נטל הראיה כי כל הנ"ל באו מהשתכרות המנוח דוקא. הראיות שהובאו בדבר אופי עבודתו של המנוח, העובדה כי החזיק משרד קטן ללא צוות כלשהו, שעות עבודתו והתיקים שנמצאו במשרדו לאחר מותו - תומכים בגרסת הנתבעים ולא עליהם נטל הראיה כי רמת החיים שניהלו המנוח ובני משפחתו התאפשרה שלא עקב הכנסתו של המנוח.