פסק-דין בתיק א 108513/01

1.         לפני תביעת יורשי המנוחה, ילידת 1911, (להלן: " המנוחה") אשר הלכה לעולמה ביום 24.11.02. התביעה היא בגין נזקי גוף שנגרמו למנוחה בתאונה שאירעה ביום 26.12.97. (להלן: " התאונה ").

2.         אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, והמחלוקת היא בשאלת גובה הנזק.

3.         המנוחה נפגעה בהיותה הולכת רגל וממקום התאונה הובהלה באמצעות אמבולנס לביה"ח איכילוב. בבדיקה אובחנה המנוחה כסובלת משבר של ראש הירך הימנית, וכן משבר של ראש זרוע יד ימין. המנוחה נותחה בהרדמה מלאה, ובוצעה החלפה של ראש הירך הימנית בראש ירך מלאכותי. כמו כן, השבר בזרועה קובע והזרוע הושמה במתלה.

4.         ביום 8.1.98 שוחררה המנוחה מביה"ח והועברה להמשך שיקום לבי"ח רבקה, שם טופלה בטיפולי פיזיותרפיה וטיפולים נוספים.

5.         ביום 19.2.98 שוחררה המנוחה לביתה. במכתב השחרור צוין כי המנוחה תזדקק בחזרתה לביתה לעזרה והשגחה מירבית, וכן לטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. עוד צוין, כי המנוחה תזדקק לעזרה ברחצה ובלבוש והשגחה בניידות. במכתב השחרור הסיעודי מביה"ח רבקה מיום 22.2.98 נכתב כי המנוחה זקוקה לעזרה בכל התפקודים היום יומיים והשגחה של 24 שעות ביממה.

מהות הפגיעה והנכות

6.         לבחינת נכותה של המנוחה בתחום האורתופדי מונה פרופ' דקל כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש אשר קבע בחוות דעתו מיום 12.10.99 את נכותה הצמיתה של המנוחה בשיעור 30% בגין שבר בצוואר הירך הימני. הנכות נקבעה לפי סעיף 35 (1) ד' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1956.

פרופ' דקל ציין בחוות דעתו כי מדובר בשבר תת ראשי הגורם להמשך כאבים בירך, ולפיכך גורם לירידה פונקציונאלית בתפקוד החולה במיוחד לאור גילה של המנוחה. עוד הוסיף וקבע פרופ' דקל כי שבר זה גורם להתדרדרות במצב הפונקציונאלי, ולדעתו המנוחה אינה עצמאית וזקוקה לעזרה מתמדת. עוד הוסיף המומחה כי מעיון בתיקה הרפואי עולה כי המנוחה תפקדה באופן סביר עד לתאונה אותה עברה.

יצוין, כי לגבי הפגיעה בכתף קבע המומחה כי לא נותרה נכות כלשהי ולא מצאתי מקום לשנות מקביעתו זו של פרופ' דקל.

7.         ביהמ"ש מינה את ד"ר אדונסקי כמומחה בתחום הגריאטרי על מנת לבדוק את מצבה של המנוחה עובר לתאונה והיזקקותה לעזרה בעתיד, תוך בחינת השפעת התאונה על מצבה.

ד"ר אדונסקי קבע כי הנכות האורתופדית גרמה להפיכתה של המנוחה לחולה סיעודית באופן זמני לתקופה של שלושה עד שישה חודשים. עוד הוסיף וקבע המומחה, כי הירידה הקבועה במצבה של המנוחה בגין ההפרעה בזיכרון, הקושי בניידות ובתפקוד היום יומי נגרמה עקב תהליך הזדקנות כללי ומחלותיה של המנוחה אשר הינן מחלות כרוניות המובילות בסופו של יום למצב בו חולה הופך לסיעודי ללא קשר לתאונת הדרכים.

באשר לתפקודה של המנוחה לפני התאונה ציין המומחה כי המנוחה לא היתה אישה צלולה לגמרי, וכי חצי שנה לפני התאונה התרשם הרופא המטפל בה כי היא נמצאת במצב של בלבול.

לדעת המומחה, לאחר שחרור המנוחה מבית רבקה חל שיפור הדרגתי במצבה, ובמקביל התרחש תהליך אחר שהוא תהליך של הזדקנות כללית. לדבריו, המנוחה היתה חולה במחלות שונות, ובכלל זה פרקינסון, מחלת לב, שברים בעמוד השדרה, שינויים קשים בברכיים ועוד.

המומחה הוסיף וציין כי בעת שבדק את המנוחה הבחין כי היא יכולה לאכול לבד, לקום מהכיסא, לגשת לשירותים ולהתלבש, ללכת בתחומי הבית, ואף להרים דברים קלים.

8.         לטענת ב"כ התובעת, קודם לתאונה המנוחה הייתה עצמאית לחלוטין. בעניין זה מסתמך ב"כ התובעת על קרובי משפחתה של המנוחה - אחיה ובנה ד"ר אבישי סלע. כמפורט באריכות בסיכומי ב"כ התובעת בעמ' 2-5.

עוד טוען ב"כ התובעת כי מצב הבריאותי של המנוחה שאינו קשור לתאונה כלל לא השפיע על תפקודה, ולראיה סיכום המחלה מבית רבקה מיום 19.2.98.

מוסיף וטוען ב"כ התובעת, כי קודם לתאונה לא פנתה המנוחה למל"ל בתביעה לזכאות במסגרת ענף סיעוד, עובדה שיש בה לתמוך בטענה כי תפקודה היה תקין.

9.         ב"כ התובעת מסתמך על עדות המנוחה לעניין הפגיעה התפקודית בה, תוך שהוא מפנה לעדותה כי נאלצה להתהלך בעזרת הליכון ונזקקה להשגחה ולטיפול בכל דבר ודבר.

מטעם המנוחה אף העידה המטפלת של המנוחה, גב' אליזבט לאורנטה. עדה זו העידה כי החלה לעבוד בבית המנוחה בחודש פברואר 98, ולדבריה המנוחה היתה זקוקה לעזרה והשגחה 24 שעות ביממה, וזאת לגבי רחצה, אכילה, הלבשה, היגיינה אישית והשגחה בעת הליכתה של המנוחה באמצעות הליכון. עוד הוסיפה, כי ידה הימנית הדומיננטית של המנוחה לא היתה פעילה.

10.       המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בשאלה האם המנוחה הפכה לסיעודית לאחר התאונה, כתוצאה מהתאונה או בשל מצבה הרפואי הכללי שאינו קשור לתאונה?.