פסק-דין בתיק א 1084/00

1.ההליך

התביעה הוגשה מלכתחילה ע"י התובע נגד חיים ג'אנם [נתבע 1 המקורי], המועצה המקומית ערערה [נתבע 2 המקורית] וכלל חברה לביטוח בע"מ [נתבע 3 המקורית]. התביעה נגד נתבעים 1 ו-2 המקוריים נמחקה [בבש"א 7724/01 + בש"א 6802/03] ונותרה רק התביעה נגד הנתבעת 3 המקורית, ששלחה הודעת צד ג' למועצה המקומית ערערה [נתבעת 2], כך שנותר לדון בתביעה של התובע נגד "כלל חב' לביטוח בע"מ", ובהודעה לצד ג' של האחרונה נגד המועצה המקומית ערערה.

ביחס לתביעה נגד כלל חב' לביטוח בע"מ, טען התובע, כי החברה ביטחה את הבית בהתאם לפוליסת הביטוח [נספח א' לתצהיר התובע], בגין הנזקים שנגרמו לבית מס' 72 בשכונה 21 בישוב ערוער.

למועצה המקומית ערערה נשלחה ע"י כלל חב' לביטוח בע"מ הודעה לצד ג', בטענה שבהיותה הרשות המקומית בה ממוקם הבית שניזוק, היא היתה אחראית לנזקים.

לטענת התובע, בסיכומיו, הבית נשוא התביעה נקנה בשנים 1985-1986, כעבור מספר שנים גילה נזקים וסדקים בבית ומחוות דעתו של המהנדס אברהם שני, שהוגשו לביהמ"ש כנספחים ג' ו-ד' לתצהיר התובע, עולה שהסדקים נגרמו - בין השאר - עקב רעידות אדמה.

כמו כן טען התובע כי הבית אינו ראוי למגורים כפי שעולה מחוות הדעת של המומחה מטעם נתבעת 3 [אהרון סוקולור, עמ' 4]. לטענתו, בהתאם לסעיף ד' לפרק 2 לפרוטוקול, מכסה הביטוח נזק מרעידת אדמה ללא חריגות, ולאור זאת מכוסה הנזק נשוא הדיון ע"י הפוליסה.

2. נתבעת 3 טענה בסיכומיה:

א.      התיישנות

1. הבית נבנה בשנים 85-86, וכעבור מספר שנים החלו להתגלות בו סדקים שהורחבו עד אשר נשקפה סכנת קריסה לבית. לכתב התביעה המקורי צורפו שתי חוות דעת של המהנדס אברהם שני מיום 15.12.96 ומיום 16.04.93, מהן עולה כי הגורם לנזק היה ביסוס שגוי של המבנה ואי הסדרת מערכות ניקוז וביוב.

בגין נזקים אלו הוגשה על ידי התובע ואחרים תביעה נגד מנהל הביצוע, שהינו גוף של מדינה (חליפה של נתבעת 2 המקורית), חיים ג'אנם (המהנדס שתכנן את הבית והגיש בקשה לקבלת היתר בניה - הנתבע 1 המקורי) ואחרים.

תביעה זאת הסתיימה בהסכם שקיבל תוקף של פסק-דין, שבמסגרתו שילמה המדינה (שבמסגרתה פעל מנהל הביצוע) לתובעים, וביניהם גם לתובע בדיון זה, פיצויים.

התביעה הנוכחית הוגשה לבית המשפט ביום 26.03.00.

2. בסעיף 10.1 לתביעה הראשונה נטען ש "לאחר סיום הבניה החלו להיווצר סדקים בבתיהם של התובעים, עם חלוף הזמן התפתחו הסדקים. בשנים 1995-1993 או בסמוך לכך הפך המצב לבלתי סביר ובלתי נסבל, כאשר הסדקים גדלו, נוצרה מערכת של סדקים וקרעים בקירות המבנים וחלק מהבית, ונהיו מסוכנים למגורים".

כמו כן נטען בסעיף 11.1 לתביעה הקודמת כי לאור הנזקים הנ"ל פנו התובעים בשנת 1995 למהנדסים אברהם שני ויוסף גולדקלנג שערכו בדיקות בדבר תנאי הסביבה והקרקע והעריכו את עלות תיקון הנזקים.

חוות הדעת הנ"ל צורפו גם לתביעה זאת, כאשר חוות הדעת הראשונה נערכה על ידם ביום 15.12.96.

סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח השתמ"א 1981 קובע תקופת ההתיישנות לתשלום תגמולי ביטוח של "שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

לטענת ב"כ התובע מועד קרות מקרה הביטוח הינו מועד גילוי הנזק ולא מועד התגבשותו, ואין חולקין על כך כי הנזקים התגלו לתובע עוד בשנת 1995 (ע.א. 165/83, דוריס נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד ל"ח (4) 554, 559).

כמו כן, על פי מכתב שנשלח לתובע מראש המועצה ביום 01.02.99 (צורף לכתב התביעה), הורה לו ראש המועצה לפנות את הבית על סמך חוות הדעת של המהנדס אברהם שני מיום 23.02.97, וברור כי בשלב הזה היו הנזקים בבית מגובשים, כך שגם לו היה מתחיל מרוץ ההתישנות עם גיבוש הנזקים, היתה חולפת תקופת ההתישנות, לאור העובדה שהתביעה הוגשה ביום 26.03.00, היינו מעבר לשלוש שנים מיום קבלת המכתב האמור.

ב. לא נטען בכתבי הטענות ולא הוכח כי הנזקים נגרמו עקב רעידת אדמה.