פסק-דין בתיק א 10808/94

1.         ב-19.06.1994 הגישו המשיבים כתב תביעה כנגד המבקשים. כ' השופט שאנן העביר את התיק, בהסכמת  הצדדים להכרעת בורר וביום  04.09.2007 ניתן פסק הבוררות.

2.         ב-25.09.07 הגישו המשיבים בקשה לאישור פסק הבורר ומשלא נתקבלה בקשה לביטולו, נעניתי לבקשתם ואישרתי את פסק הבורר ביום 25.10.07.

3.         ביום 01.11.07 הגישו המבקשים בש"א 17420/07 לביטול האישור.

4.         עוד קודם לכן  ביום 17.10.07 הגישו המבקשים בקשה לביטול חלקי של פסק הבורר בבית המשפט המחוזי,שהעביר את הבקשה לבית משפט זה מחמת העדר סמכות ( ת.א. 19655/07.)

בש"א 17420/07- בקשה לביטול פסק הדין

5.         המבקשים טענו כי המשיבים לא שלחו להם עותק מבקשתם לאשור פסק הבורר. וכי נודע להם לראשונה על בקשה זו עם קבלת פסק הדין.

6.         המשיבים לא המציאו אישור מסירת הבקשה למבקשים ובתגובתם אף לא העלו טענה כי מסרו את הבקשה.

בשים לב להתנהגות המשיבים שמנעה מהמבקשים להגיב לבקשה ולעובדה שידעו כי המבקשים הגישו בקשה לביטול חלקי של פסק הבורר בבית משפט המחוזי עוד בטרם ניתנה החלטתי המאשרת את פסק הבורר, שוכנעתי כי יש לבטל את פסק הדין המאשר את פסק הבורר. (ראה סמדר אוטולנגי, בוררות- דין ונוהל, כרך ב, מהדורה רביעית מיוחדת, 2005, עמ' 929) .

ת.א. 19655/07  בקשה לביטול חלקי של פסק הבורר

7.         משביטלתי את אישור פסק הבורר, אדון בבקשה לביטול חלקי של פסק הבוררות.

8.         כאמור בסעיף 3 לבקשת המבקשים, הביטול המתבקש מתייחס לשתי תביעות, המכונות ע"י הצדדים: "יסוד המעלה" ו-"שבב". עילת הביטול עליה מסתמכים המבקשים הינה טעות גלויה על פני הפסק.

בנוסף טענו המבקשים כי הבורר לא הפעיל אמת מידה זהה עת בחן את טענות ההתיישנות שהועלו על ידי הצדדים.

עוד טענו כי הבורר חרג מסמכותו בכך שצירף לסכום שכר הטרחה שעל המבקשים לשלם, את סכום שכ"ט הטרחה שעל המשיבים לשלם, תוך שקיזז סכום זה מהסכום בו חויבו לשלם למשיבים.

לבסוף טענו  המבקשים כי טעה הבורר בכך שעל אף החלטת בית המשפט שהפנה את הסכסוך לבוררות, לא פסק הבורר שכ"ט והוצאות לצדדים.

9.         לאחר עיון בבקשת המבקשים , בתגובת המשיבים ובתשובה לה שוכנעתי כי דין הבקשה לביטול חלקי של פסק הבורר להדחות. נימוקיי :

9.1        המחוקק קבע את העילות שבגינן ניתן לבטל פסק בוררות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן: "החוק"). בקובעו עילות אלו ביקש המחוקק לצמצם את האפשרות לביטול פסק בורר. בתי המשפט הלכו בעקבות המחוקק ופירשו בצמצום את העילות המצויות בחוק וזאת מתוך מגמה לצמצם את התערבות בתי המשפט בהכרעת הבורר. (ראה בספרה של אוטולנגי עמ' 986).

9.2        עילת התובעים לביטול הפסק הינה "טעות על פני הפסק", עילה זו שהיתה עילה לביטול על פי פקודת הבוררות אינה קיימת עוד ואינה מצויה ברשימת העילות שסע' 24 לחוק מונה. (ראה בספרה של אוטולנגי עמ' 985 וראה גם ע"א 3439/90 ד.ד.ד. בניה עבודות עפר והשקעות בע"מ נ' המועצה האזורית מטה יהודה, פ"ד מה(3), 337).

9.3        לאור האמור לעיל ונוכח העובדה שבחינת טענות המבקשים בענין "יסוד המעלה" ו"שבב" אינן מגלה עילה לביטול מהעילות המצויות בסעיף 24 לחוק אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבורר בענין תביעות אלה וזאת מבלי לדון לגופו של עניין בשאלה האם אכן נפלה טעות בפסק הבורר.