פסק-דין בתיק א 108/02

הסכסוך

1.         התובעת היא חברה משפחתית (להלן נכנה אותה גם החברה). במניותיה אוחזים האחים לבית פולק (יעקב, חווה, אפרים ויחזקאל). בבעלותה כברת קרקע בת למעלה מעשרים דונם בצפת. בעלי מניותיה, בני משפחת פולק, טוענים, כי התעוררו יום אחד בחודש ינואר 2002 ונוכחו לדעת, לתדהמתם, כי אותה כברת קרקע נמכרה, כביכול, על ידי התובעת לנתבעים 1-2 (להלן - פריד), אף שהם, משמע משפחת פולק, אינם יודעים דבר וחצי דבר אודות מכירה זו, ואם הם אינם יודעים - משמע לא נעשתה עסקה שכזו בידי החברה-התובעת, שהרי הם שאוחזים במניותיה, וגם מנהלה לא יכול היה לעשות את מלאכת המכירה בשמה, שכן מנהלה הוא אביהם, שהלך לעולמו בשנת 1992, והמכירה נעשתה בחודש ספטמבר 2001. בירור שערכו העלה, כי המכר נעשה באמצעות הנתבע 3 (להלן - קקון), שהציג עצמו כמנהלה של החברה-התובעת, אף שהם עצמם מעולם לא מינוהו לשמש מנהל בחברה. הם גילו עוד, כי העסקה נעשתה בסיועו של הנתבע 4, והריהו עורך דין (להלן - עו"ד טהורי).

זהו הרקע לתובענת התובעת, ובה טוענים בני משפחת פולק, מגרונה של התובעת, כי האחרונה לא מכרה את הקרקע הנ"ל לפריד, ומכאן בקשתם להכריז על בטלותה של המכירה.

2.         בעוד כתב התביעה (שהוגשה בתחילה כהמרצת פתיחה) משרטט תמונה מיתממת, שאין בה זכר לקשר כלשהו בין פולק לבין קקון, בא כתב ההגנה של קקון ומשרטט תמונה שונה בתכלית, המגלה קשרים סבוכים בין יחזקאל פולק לבין קקון (בכל מקום שיוזכר השם 'פולק' בלשון יחיד, יכוונו הדברים ליחזקאל פולק). קקון טוען בכתב הגנתו, כי פולק חב לו כספים, ועל מנת לשלם את החוב מכר פולק קרקע כלשהי בפתח תקווה, על מנת שתמורת המכר תגיע לידי  קקון, לפרעון החוב. אלא שבדיעבד נסתבר, כי הקרקע שהתיימר פולק למכור - אינה שלו. העסקה בוטלה, ועל קקון (שקיבל את כספי התמורה) היה להשיב לידי הקונה את התמורה, אלא שהכסף לא היה עוד זמין בידיו. על כן ביקש פולק למכור את הקרקע בה עסקינן (זו של התובעת), ומן התמורה לשלם לקונה הנ"ל מפתח תקוה. על מנת למכור את הקרקע של התובעת מינה פולק את קקון למנהל של החברה-התובעת. קקון פעל לפי הוראותיו של יחזקאל פולק בשם החברה, משמע כמנהלה, ומכר את הקרקע שבבעלותה לפריד.

3.         פריד, תמימי דרך על פני הדברים, טוענים בכתב הגנתם, כי רכשו את הקרקע מן החברה, שפעלה בידי מי שהציג עצמו כמנהלה, משמע קקון. הם מבקשים להכיר בתוקפה של עסקת המכר, על שום שרכשוה בתמורה ובתום לב, כשהם נסמכים על הרישום אצל רשם החברות, שם צוין קקון כמנהל החברה.

4.         ואף עורך דין טהורי מבקש להכיר בתקפותה של העסקה. הוא שערך את חוזה המכר, ובמסגרת זו בדק אצל רשם החברות ומצא, כי קקון הוא מנהל החברה. על כן, תהא אשר תהא מסכת היחסים שבין קקון לבין פולק, הרי משנמצא, כי המכר נעשה מאת החברה באמצעות מנהלה הרשום, כי אז יש להכיר בעסקה, כך עו"ד טהורי.

העובדות

5.         את הדיון בסכסוך שהובא בפניי אפתח בפריסת מסכת העובדות אותה ראיתי לקבוע. עובדות אלה הנני קובע מתוך עדויות ששמעתי במשפט, לצד מסמכים שהונחו על שולחני. בחינת הערה כללית אומר, בראשיתם של דברים, כי במרכזה של מחלוקת עובדתית עומדות שתי עדויות סותרות, מן הצד האחד זו של יחזקאל פולק, ומן הצד האחר - זו של יהודה קקון. ככל שהדברים צריכים הכרעה בשאלת תקפותה של עסקת מכר המקרקעין בה עסקינן, הרי שהמחלוקת בין פולק לקקון נתונה בשאלה, האם פולק עמד מאחורי העסקה, כשהוא מנחה את קקון מה יעשה וכיצד יעשה על מנת למכור, משמע בשם החברה, את המקרקעין לפריד. יחזקאל פולק טוען, כי לא ידע על העסקה אלא לאחר שקיבל דרישת תשלום מאת שלטונות המס על העסקה. הוא מכחיש כי היה מעורב כל מעורבות שהיא בעסקה. הוא מבקש לשכנע, כי קקון הודיע, בלי רשות ובלי סמכות, לרשם החברות על מינויו כביכול למנהל בחברה, וכך חתם בשמה על הסכם המכר, כשהוא מוסיף לחתימתו את חותמת החברה. קקון טוען, בתורו, כי כל שעשה - לפי הוראותיו של פולק עשה, ובכלל זה מינה אותו יחזקאל פולק מנהל בחברה, והורה לו כיצד ימלא את טופס הדיווח לרשם החברות אודות מינויו כמנהל בחברה, והכל על מנת לכרות את הסכם המכר המדובר בשם החברה.

6.         מבין שתי הגירסות, זו של יחזקאל פולק וזו של יהודה קקון, השתכנעתי בגירסתו של קקון. יתר על כן, העדפתי את דברי קקון גם ביחס לדברים שאמר אודות קיומה של מערכת יחסים עניפה ועמוקה שנרקמה בינו לבין יחזקאל פולק עובר לאותה עסקה בה עסקינן, וגם אותה מכחיש פולק בעדותו, כשהוא מבקש לצייר אותה כמסכת של סחיטה נמשכת של הוצאת כספים ממנו באיומים.

7.         אם כן, ההליך שלפנינו החל בהגשתה של תובענה בדרך של המרצת פתיחה, ונלוויתה לה בקשה ליתן צו מניעה זמני, ובשתיהן (כמו גם בתצהיר שתמך בבקשה) נטענת הטענה, כי בני משפחת פולק נדהמו לגלות, בחודש ינואר 2002, כי קרקע השייכת לחברה שבבעלותם (היא התובעת) נמכרה לפלוני. בירור שהם ערכו העלה, כי הקרקע נמכרה לידי פריד, באמצעות 'אחד בשם יהודה קקון' (סעיף 7 להמרצת הפתיחה), שבמעשה מרמה מינה עצמו מנהל לחברה ומכר את אדמותיה. המעיין בכתב התובענה עשוי לקבל את הרושם, כי אין ומעולם לא היה כל קשר בין מי מהאחים לבית פולק לבין קקון, שהרי הבירור שערכו אלה העלה, כי 'אחד בשם קקון' הוא העומד מאחורי העסקה המפוקפקת, שנישלה אותם מאדמת המשפחה.

8.         אלא שמכאן ואילך הלכה ונתבררה תמונה שונה בתכלית, כשעיקר הדברים נשמעים, אמנם, מפיו של קקון, אך הם מתבססים גם מעדותו של יחזקאל פולק עצמו, כמו גם מעדויותיהם של אחרים. מפי קקון שמענו, וגירסה זו הנני מקבל, כי בינו לבין יחזקאל פולק היתה היכרות, אף שנמשכה חודשים אחדים, ואולי שנה או שנתיים (בין 1999 לבין 2001). השניים נראו יחדיו 24 שעות ביממה באותה תקופה (כפי שהעיד עו"ד רונן אורן). יחזקאל פולק נצטייר בפניי כנוכל, שידו בכל ויד כל בו. הוא וקקון הבריחו סיגריות ארצה, ועשו רווחים קלים. כיוון שקקון היה עבריין ידוע, ופולק, מצידו (אף כי גם הוא עבריין מורשע, ועל כך בהמשך), בא ממשפחה (מורחבת) בעלת נכסי נדל"ן לרוב, פתח פולק כספת בסניף בנק דיסקונט שבו נוהלו עסקיו משך עשרות שנים, ונתן בידי קקון יפוי כוח לעשות בכספת כבשלו. בכספת זו נכנסו ויצאו מאות אלפי שקלים (מיליון וחצי דולר לפי אחת הגירסאות), כספים שקקון כינה 'כסף שחור', כגון התמורה מהברחת הסיגריות, כסף שלא יכול היה לעבור דרך חשבונות הבנק הרסמיים של פולק.

9.         ועוד למדנו מקקון, כי פולק פעל פעילות מפוקפקת עניפה, כשהוא מלווה כל העת בשני אנשים. מן הצד האחד עמד פלוני בשם דני שטיינברג, ששימש 'פקידה' של פולק (כלשונו של קקון), ועשה עבורו פעולות מפעולות שונות. מן הצד האחר ליווה את פולק קקון. קקון, זאת למדנו לא רק מפיו, חי חיי פשע, ותפקידו בלוויית פולק היה תפקיד הבריון. הוא שמר עליו, ונראה כי היה ממי שרצוי שיישמר. קקון פעל למען פולק בגביית דמי שכירות, בנכסים אותם השכיר פולק (כגון בשוק הכרמל, שם היו לפולק בעיות בגביית דמי השכירות). קקון פעל עבורו על מנת להקטין חוב כלשהו אצל מס רכוש (שגם פולק מאשר, כי חב בשעתו לשלטונות המס), ונראה, כי לא כישוריו של קקון בדיני המס הם שהביאו להצלחתו בהקטנת המס (והצלחה שכזו אמנם היתה, ככל הנראה).

10.        על אופי פעילותו של יחזקאל פולק, על מעשיו החלקלקים, החורגים מן המותר גם במשפט הפלילי, יכולנו להיווכח לא רק מן הדברים ששמענו במשפט, כי אם גם מתוך הרשעותיו הקודמות בפלילים. מסתבר, כי בשנת 1999 הועמד פולק לדין פלילי על ששיחד פקידים שעבדו אצל רשויות המס. על מנת לחמוק מן העמידה לדין עשה פולק, במעשה נוכלות של ממש, לעיכוב ההליכים הפליליים שנפתחו נגדו, על ידי שהציג חוות דעת פסיכיאטריות מפוברקות, שיעידו על כי אינו כשיר לעמוד לדין פלילי. הוא הודה והורשע בעבירות אלה. וגם בעבירות השוחד גופן (בשני התיקים הנ"ל) הורשע פולק לפי הודאתו. נדבך נוסף, גם אם לא בא מתוך משפט פלילי כי אם בתביעה אזרחית שהוגשה נגד יחזקאל פולק, ראינו בפסק דין שיצא מלפני נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, שעניינו עושק של אדם קשיש בידי פולק, קשיש שעמו התיידד פולק, והחתים אותו על חוזים, לפיהם מכר לו הקשיש את מקרקעיו במחיר לא מחיר. פסק הדין ביטל את החוזים, מחמת העושק.

            כל הדברים שמנינו בפסקה זו מתאשרים מתוך מסמכים שצורפו לתצהירו של קקון, וקיבלו אישור מפי פולק, שנאלץ להודות בהם בחקירתו הנגדית.

11.        על עסקיו המפוקפקים של פולק שמענו לא רק מפי קקון, כי אם גם מפי עדים אחרים, ובהם עו"ד רונן אורן. בתוך עסקים מפוקפקים אלה נזכרו שלוש עסקות מקרקעין, ושלושתן מתאפיינות בקווים דומים. מאחורי שלוש העסקאות עמד יחזקאל פולק, שדאג להיוותר מאחורי הקלעים, כשאת חייליו הוא שלח לחזית, לקדמת הבמה. עסקה ראשונה שנזכרה במשפט נעשתה בקרקעות שבאיזור עילבון. מסתבר, כי לחברה אחרת כלשהי של משפחת פולק (קרי לא התובעת) היו 270 דונם בעילבון. סמוך לאדמות אלה היו עוד 200 דונם, שאינן בבעלות בני משפחת פולק או חברה שלהם (ככל הנראה הן שייכות למשפחתו של עו"ד צנג). פולק אבה למכור את אדמות משפחתו, ובאותה הזדמנות - גם את 200 הדונם העודפים הללו, שנראה היה לו, כי הן בבעלות עלומה של מי ששכחו מקיומה. לשם כך הוא עשה למינויו של אחד, אמיר לביא (או גביש) שמו, אף הוא עבריין מורשע, על מנת שישמש מנהל בחברה או החברות, שהיו בעלות הקרקע. אמיר הנ"ל פעל לפי הנחיותיו של פולק וחתם על הסכמי המכר בשם החברה או החברות, הסכמים שלפיהם נמכרו 200 הדונם המדוברים, בנוסף ל- 270 הדונם, שבבעלות חברה של משפחת פולק.

12.        עסקה דומה אחרת עשה פולק בפתח תקווה (לאחר עסקת עילבון). עסקה זו יש לראות על רקע היחסים הענפים שבין פולק לקקון בשעתם. כבר אמרנו, כי בין השניים היו עסקים מעסקים שונים, וביחס אליהם טען קקון, כי פולק חב לו כספים, כפי שהוא חב לו כספים עבור פעולות שונות שעשה עבורו קקון, כגון הקטנת חוב אצל שלטונות המס (עו"ד אורן מעיד על כך, שקקון טען תמיד, כי יחזקאל פולק חב לו כספים, ואמנם, לימים הגיש קקון נגד יחזקאל פולק תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 1043/02) לתשלום סך כ-2.5 מיליון ש"ח, תביעה שסולקה בטרם נתבררה). השניים ערכו התחשבנות כלשהי, ולשם כיסוי חובו של פולק לקקון הגה פולק רעיון של מכירתה של קרקע בפתח תקווה, שבעליה אף הם עלומים (כקרקע שבעילבון), כשאת כספי התמורה מן המכירה יתן לקקון, לכיסוי חובו כלפיו. על מנת להוציא את העסקה אל הפועל עשה פולק למינויה של אשתו של קקון (שמחה קמלו-קקון שמה) כמנהלת בחברה בעלת הקרקע, וזו חתמה על חוזה המכר (אצל עו"ד רונן אורן) לאדם בשם רייכר. ורייכר הנ"ל אמנם שילם כסף על חשבון התמורה, כסף שהגיע לידי קקון, אלא שזמן קצר אחר כך השתבשה התכנית. רייכר הגיע לאותה קרקע בפתח תקווה, ומפי אחד השכנים שמע, כי הקרקע אינה בבעלותו של מי שמכר לו את הקרקע. בירור קצר הביא לבעלים הנכון של הקרקע, ועורך הדין שלו (של הבעלים האמיתי) התקשר לעו"ד אורן ולרו"ח ביטן (השניים עסקו בעסקת המכר בפתח תקווה), והודיעום את שהודיעום. רייכר איים לפנות למשטרה אם לא יקבל את כספו חזרה, בצירוף פיצוי על שנעשה לו. אלא שכספי התמורה מן העסקה, אלה שניתנו לקקון, לא היו עוד זמינים בידו.

13.        קקון חשש שמא רייכר יעשה מעשה. פולק הרגיעו. הוא מסר לו, כי יש לו אדמות בצפת, וכי יפעל לאלתר לחפש קונה, על מנת שתמורת המכירה תעבור מייד לרייכר. כאן אנו באים לעסקה נשוא התובענה שלפנינו. הקרקע נמסרה לידי מתווך (אלי רון) על מנת שיאתר קונה, ואמנם תוך זמן לא רב קשר קשר עם מתווך מצפת בשם בצלאל, שמצא קונה לקרקע (הם האחים פריד). פרטי העסקה סוכמו, ולא נותרה אלא בעיה אחת, ובפתרונה היה פולק בעל ניסיון. הקרקע היתה בבעלותה של משפחתו (משמע שלו ושל שלושת אחיו). מנהלה הרשום היה אביו, שהלך לעולמו בשנת 1992. על מנת לכרות את העסקה, ובכל זאת לעמוד מאחורי הקלעים, כשם שעשה בעבר (בעסקת עילבון ובעסקת פתח תקווה), הוא עשה למינויו של קקון כמנהל החברה-התובעת, והפנה אותו לעו"ד טהורי, שערך את העסקה, לא לפני שוידא, כי קקון אמנם רשום כמנהל החברה אצל רשם החברות.

14.        אין בידי לקבוע, ברמת הודאות הצריכה במשפט אזרחי (קרי מאזן ההסתברויות), ובודאי לא ברמת הודאות הצריכה על מנת להכתים עורך דין במעורבות קשה במעשה רמייה, האם עו"ד טהורי היה בסוד העניינים במינויו של קקון למנהל בחברה. אינני יכול לומר, כפי שביקשתני התובעת לקבוע, כי עו"ד טהורי הוא שהנפיק ומילא את טופס ההודעה על שינוי בהרכב מנהליה של התובעת (ת/3), על מנת למנות את קקון במקום יצחק פולק המנוח, אביו של יחזקאל, אף כי קשר כלשהו להנפקתו של טופס ריק ודאי היה לעו"ד טהורי, כך מעיד הכיתוב בתחתית הטפס (ת/3, כמו גם ת/2, שבאמצעותו נעשה הדיווח על שינוי בהנהלה, כך שיצחק פולק ז"ל חזר לשמש מנהל מיד אחרי חתימת ההסכם), וכך גם אישר טהורי בעדותו (אף כי לא בנקל הוצא אישור זה מפיו). חשוב להזכיר בעניין זה, כי הדברים הללו נחקרו בידי המשטרה, והרי בידיה כלים משמעותיים יותר לחקירת האירוע, וזו לא מצאה להאשים את עו"ד טהורי בדבר.

מכל מקום נהיר בעיניי, כי מאחורי הקלעים עמד כל העת יחזקאל פולק, שקקון פעל לפי הנחיותיו, ודאג למילוי הטפסים הצריכים לשם דיווח לרשם החברות על שינוי זהות המנהל בחברה. מילוי הטפסים נעשה בהנחייתו הצמודה של פולק, שגם ניגש, הוא עצמו, לרשם החברות בירושלים, ורשם את השינוי בהרכב ההנהלה. מכל מקום, בטרם נכרתה העסקה קיבל טהורי מאת רשם החברות אישור על זהות המנהל, משמע יהודה קקון, ערך חוזה, והחתים את קקון בשם החברה-התובעת כמוכרת, ואת הנתבע 2 (צ'רלס פריד) כקונה, בשמו ובשם אחיו. באותו מעמד שילם הנתבע 2 את תמורת העסקה בשיק. עו"ד טהורי החתים את השניים (קקון ופריד) על מסמכים אחרים שהיו צריכים לשם מימוש העסקה, כגון טופסי מש"ח וכד'.

15.        את כספי התמורה צריך היה קקון בדחיפות, על מנת להעבירם לידי רייכר. במעמד החתימה על החוזה מסר פריד שיק לטובת החברה-התובעת. וכיוון שאת הכסף צריך היה לטובת רייכר - הוסב השיק לשמו של האחרון. אחר כך מסר קקון לידי רייכר את השיק, כשהוא 'משכנע' אותו לוותר על הפיצוי אותו דרש רייכר בשל ביטול העסקה. ושיק זה, ש'הנפרע' המצוין בו הוא החברה-התובעת-המוכרת, והמושך הוא פריד-הקונה (ראו נא העתק השיק, צירוף ל-נ/3), אכן נפרע בידי רייכר-הנסב, כפי שמעיד פקיד הבנק, משה כהן.