פסק-דין בתיק א 107818/00

1.         בתיק זה מתבררות שתי תביעות: האחת - תביעתו של התובע, דרעי אברהם (להלן - "דרעי") נגד בנק הפועלים בע"מ (להלן - "הבנק"), המושתת על עילה נזיקית בגין התנהלות רשלנית של הבנק, כאשר הסכום הנתבע בתביעה זו עומד על סך 450,224 ש"ח למועד הגשתה (2.11.94). התביעה השניה היא תביעת הבנק נגד דרעי על סך 171,664 ש"ח למועד הגשתה (15.1.95) בגין יתר חוב  בחשבון שניהל דרעי בסעיף בלפור של הבנק.

דרעי, יועץ מס במקצועו, אשר ייצג את עצמו במשפט (למעט בשלבים המקדמיים ביותר של הגשת התביעה כאשר היה מיוצג על ידי עורך דין), הפך את ניהול המשפט ל"אני מאשים" כלפי דרך ההתנהלות של הבנקים, כאשר בחוד החנית בנק הפועלים, בכל הנוגע למדיניות הקצאת האשראי של הבנק והשפעת מדיניות זו על התנהגות הבורסה לניירות ערך ותרומתה של התנהגות זו לנפילת הבורסה בחודש 2/94. 

חלק גדול מן ההתנצחויות בין הצדדים לאורך כל ניהול המשפט האוחז למעלה מ-600 עמודי פרוטוקול, ובסיכומים הארוכים שהוגשו על ידי הצדדים, המשתרעים על מאות עמודים (מטעם דרעי) ועשרות עמודים (מטעם הבנק), ומאות דפי מוצגים, נובע מנסיונות חוזרים ונשנים של דרעי להרחיב את יריעת הדיון בתביעתו לנושאים שאינם מהווים חלק מן הפלוגתאות העולות מכתבי הטענות. ועל כן אין מנוס, ובפתח הדיון יש לבחון בראש ובראשונה, את כתב התביעה שהוגש על ידי דרעי, ולהגדיר את הנושאים העומדים לדיון בפסק הדין.

2.         כדי לגבש את הנושאים המשפטיים העומדים לדיון בתביעת דרעי, יש לקבוע תחילה את העובדות שבבסיס התביעה. עיון בכתב התביעה של דרעי ובכתב ההגנה של הבנק מעלה, כי חלק נכבד מן העובדות אינו שנוי כלל במחלוקת, שכן הנתבעת לא הכחישה עובדות אלו בכתב הגנתה.

3.         העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים

(1)     בתחילת חודש מאי 1993, או בסמוך לכך, פנה דרעי לסניף בלפור של הבנק והביע בפני מנהל הסניף את רצונו לעבור ולנהל את חשבונותיו בסניף [סעיף 3 לכתב התביעה (כ"ת), אין הכחשה בכתב ההגנה (כ"ה)].

(2)     ביום 6.5.93 נפתח בסניף הבנק חשבון עו"ש לתובע שמספרו 352373 (להלן - "חשבון העו"ש")[סעיף 5 לכ"ת, אין הכחשה בכ"ה].

(3)     ביום 10.5.93 נפתח בסניף הבנק חשבון מס' 352292 שייעודו היה לפעילות השקעה בורסאית, באמצעותו ניהל התובע את השקעותיו בבורסה לניירות ערך (להלן - "חשבון ההשקעות" או "החשבון")[ סעיף 5 לכ"ת, אין הכחשה בכ"ה].

(4)     ביום 23.7.93 הוקצתה לתובע מסגרת אשראי בחשבון ההשקעות בסך 50,000 ש"ח [סעיף 6 לכ"ה, סעיף 4 לכ"ה].

(5)     עד לחודש ספטמבר השקיע התובע מכספו בחשבון סך של 103,325 ש"ח [סעיף 9 סיפא לכ"ת, סעיף 3(ב) לכ"ה].

4.         על שארע החל מחודש 9/93 ואילך, קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות המשפטיות וכוונות הצדדים שמאחורי הדברים, אך ה"עובדות היבשות" אינן במחלוקת והינן כדלקמן:

(1)     ביום 18.10.93 הועמדה לתובע על ידי הבנק הלוואה בסך 100,000 ש"ח, על מנת לרכוש קרן נאמנות "הון פקאן" של בנק הפועלים. להלוואה יוחד חשבון נפרד שמספרו 3543509 [סעיף 10 סיפא לכ"ת, סעיף 11 לכ"ה].

(2)     בעקבות פרסומים בעיתונות על רווחים ניכרים שגרפו משקיעים באופציות של בנק הפועלים, ולאחר הפרסומים בעיתונות כי גם בנק לאומי בדרך להנפקת אופציה משלו שתקרא "לאומי אופציה 2", התעניין התובע בסניף הבנק ברכישת "לאומי אופציה 2" [סעיף 15 לכ"ת, סעיף 11(א) רישא לכ"ה].

(3)     התובע רכש אופציות לאומי 2 ב-3 תאריכים שונים: 21.9.93, 11.10.93 וביום 23.12.93. סך השקעותיו באופציות לאומי 2 לסוף דצמבר היו 176,168 ערך נקוב [סעיף 22,23,24,25 לכ"ת, סעיף 11 (א) סיפא לכ"ה].

(4)     התובע חרג ממסגרת האשראי שהוקצתה לו [סעיף 9 לכ"ת, סעיף 8(ג) לכ"ה].

(5)     ביום 20.10.93 הוגדלה מסגרת האשראי של התובע ל-170,000 ש"ח [סעיף 12 לכ"ת, סעיף 8(ד) לכ"ה].

5.         בחודש פברואר 1994 נפלה הבורסה, ושערי המניות ירדו פלאים. כעובדה, אין חולק כי התובע לא הורה למכור את אחזקותיו בניירות הערך ובאופציות שהחזיק, כדי לכסות את יתרת החובה שהתהוותה בחשבונו מן הרכישות שבצע, ואשר חרגה גם מתקרת מסגרת האשראי המוגדלת שלו. הבנק מכר את מניותיו בתאריכים 22.5.94 וביום 9.8.94. האופציות לא נמכרו, עד שפקעו בחודש 7/94. יתרת החובה בחשבונו של התובע בבנק, נכון ליום 15.1.95 עמדה על סך 171,664 ש"ח.

6.         טענות התובע בכתב התביעה המופנות כלפי הבנק, באמצעות מנהל הסניף ויועצי ההשקעות של הבנק, הינן בדבר הגדלת האשראי למרות הסיכון הגלום בתיק ההשקעות ואי מתן התרעה על הסיכון הגלום בתיק ההשקעות של התובע [סעיף 12 לכ"ת], רשלנות בייעוץ לגבי האופציה בשל אי גילוי פרטים מהותיים בנוגעים למרכיב הסיכון באופציה [סעיף 18 לכ"ת וסעיף 26 לכ"ת]. בשל חשיבות הדברים לקביעת מסגרת המחלוקת העומדת לדיון, אביאם כלשונם:

            "12. ביום 20.10.93 פנה מנהל סניף הנתבעת לתובע, בבקשה להגדיל לתובע את מסגרת האשראי שלו אצל הנתבעת לסך של 170,000 ש"ח. הבקשה נומקה בעובדה כי התובע ישלם ריבית נמוכה יותר עקב הגדלת מסגרת האשראי. למותר לציין שבתאריך זה ידע מנהל סניף הנתבעת, על הרכב תיק ההשקעות של התובע, על החריגה המהותית ממסגרת האשראי וכן על הסיכון הרב הגלום בתיק ההשקעות של התובע.. ולמרות זאת לא מצא לנכון, מטעמים השמורים עמו, להורות על מכירת מניות ו/או אופציות בתיק ההשקעות של התובע, ולא התריע אף על הסיכון הגלום בתיק ההשקעות.

            ...