פסק-דין בתיק א 1077/00

1.       בכתב התביעה שלפני עותרת התובעת לכך, שיינתן פסק דין המורה לנתבע מס' 1, הוא רשם המקרקעין בחיפה, לרשום את התובעת כחוכרת לדורות של הדירה הידועה כחלקה 524/5 בגוש 10444, והמצויה ברח' פינסקר 4 בקרית ים (להלן - " הדירה").

2.       הנתבעים 1 ו- 2 הודיעו לבית המשפט כי אין להם עניין בתביעה, ויקיימו כל פסק דין שבית המשפט יוציא מתחת ידו, ולמעשה הסכסוך נטוש בעיקרו בין התובעת מן הצד האחד והנתבעים 3 ו- 4 (להלן - " הנתבעים") מן הצד השני.

3.       קיימות מספר עובדות שאינן שנויות במחלוקת, ואלה הן:

(א)     בתאריך 27.12.1954 נכרת חוזה בין מר דוד סורוקה ז"ל, הוא אביהם המנוח של הנתבעים, ו"עמידר" - החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ, ולפי חוזה זה רכש דוד סורוקה ז"ל את זכויות החכירה בדירה (וראה מוצג ת/3). דירה זו הייתה ידועה כדירה מס' 5 בבניין.

(ב)      ברבות הימים הועבר הטיפול בבניין מחברת "עמידר" לחברת "עמיגור" ניהול נכסים בע"מ, היא הנתבעת מס' 2, (להלן - " עמיגור"). זכויות החכירה בדירה טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, והן רשומות עד עצם היום הזה ע"ש דוד סורוקה במשרדי חברת "עמיגור".

(ג)      הדירה היא דירה בת חדר אחד, ובמהלך השנים הדירה חוברה לה יחדיו עם הדירה הסמוכה, היא דירה מס' 6 בבניין, שאף היא דירה בת חדר אחד, ומזה כ- 40 שנים התובעת מתגוררת בשתי הדירות, המהוות למעשה, מאז חוברו יחדיו, יחידת מגורים אחת.

(ד)      בתאריך 25.1.2001 נכרת חוזה בין חברת "עמיגור" והתובעת, ולפיו רכשה התובעת את זכויות החכירה בדירה מס' 6 (מוצג ת/17).

4.       התובעת טוענת, כי את הזכויות בדירה רכשה בירושה לאחר פטירת אמה, הגב' צילה טישלר ז"ל, שנפטרה בתאריך 14.2.1981. לטענת התובעת, אמה רכשה את זכויות החכירה בדירה מאת בני הזוג ליאון מונדל וסימה מנדל לבית פרטיג, וזאת על פי חוזה שנכרת בתאריך 23.10.1959. בני הזוג מונדל, כך טוענת התובעת, רכשו את הזכויות בדירה מאת אביהם המנוח של הנתבעים.

          לגרסת התובעת, דין הוא שזכויות החכירה לדורות בדירה תרשמנה על שמה, ואולם, לטענתה, הנתבעים מתנגדים לכך משום שתקפה אותם תאוות בצע, והם מנצלים את העובדה, שבשנות החמישים של המאה הקודמת, בעת שנעשו החוזים השונים, המפורטים לעיל, להעברת הזכויות בדירה, לא הייתה הקפדה על הרישום, וכך קרה שלמרות העברת הזכויות, נשאר אביהם המנוח של הנתבעים רשום כחוכרה לדורות של הדירה במשרדי חברת "עמיגור".

          התובעת מציגה ראיות נוספות לתמיכה טענתה בדבר זכותה להרשם כחוכרת לדורות של הדירה, ועל ראיות אלה אעמוד בהמשך הדברים.

5.       הנתבעים מכחישים זכותה של התובעת להירשם כחוכרת לדורות של הדירה. לטעמם של הנתבעים, התובעת או הוריה פלשו לדירה ללא כל זכות וחיברו אותה לדירה בה הם עצמם התגוררו (דירה מס' 6).

          עוד טוענים התובעים כי אין בידי התובעת להוכיח את שרשרת העברת הזכויות בדירה, שכן לא הציגה החוזה המלמד על כך שאביהם המנוח מכר הזכויות בדירה לבני הזוג מונדל, וככל שהדברים נוגעים לכך שהתובעת מתגוררת בדירה מזה כ- 40 שנים, טוענים הנתבעים, כי לא ידעו על כך ועל כן לא פעלו בעניין זה נגד התובעת.

6.       כיוון שהורי התובעת והנתבעים כבר אינם בין החיים, אין לפנינו אלא המסמכים שהותירו אחריהם, ואלה, בעיקרם של דברים, מסמכים שנמצאו בתיק הדירה המתנהל במשרדי חברת "עמיגור". כמו כן הונח לפני החוזה שהוגש כמוצג ת/20, הוא החוזה שנכרת בין בני הזוג מונדל ואמה של התובעת, אותו מצאה תובעת, בעקבות חיפוש אותו ערכה לטענתה במסמכים שהותירה אמה.

          כיון שלדעתי החוזה ת/20 הוא המסמך המהותי ביותר בתיק זה, אתחיל בו.

7.       החוזה ת/20 נכרת בתאריך 22.10.1959, והוא נפתח בהגדרת המוכרים והקונה.

על פי החוזה המוכרים הם "ה"ה לאון מונדל וסימה מנדל לבית פרטיג, הגרים בקרית ים ג' שיכון עמידר מס' 49/5, שייקראו שיקראו להלן "מעביר הזכות"", והקונה לפי חוזה זה היא אמה של התובעת, "הגב' צילה טישלר לבית שטרום, הגרה בקרית ים ג' שכון עמידר מס' 49/6 (רח' פינסקר 4) שיקרא להלן "מקבל הזכות"".

מיד לאחר הגדרת הצדדים לחוזה, נכתבה הפסקה הבאה:

"הואיל ומעביר הזכות מחזיק בדירה מס' 5, בת חדר אחד ונוחיות, הנמצאת בקומה א' בבית מס' 49 בקרית ים ג', בשיכון הידוע כשיכון עמידר, גוש מס' 10444 חלקה 524, עמק זבולון, להלן "הדירה" וזה לפי חוזה מיום 28.2.1958 עם ה"ה דוד סורוקה ואהרון ווין מקרית ים ג', שלפיו הועברו כל הזכויות הנובעות מהחוזה מיום 27.12.1954 שבין דוד סורוקה ובין "עמידר" החברה הלאומית לשכון עולים בישראל בע"מ (בקיצור "עמידר"), להלן "החוזים"."

          פסקה זאת מתארת את השתלשלות הדברים מאז רכש דוד סורוקה ז"ל את הזכויות בדירה מחברת "עמידר", והשתלשלות זאת היא העומדת בבסיס טענתה של התובעת, כי אמה המנוחה רכשה את הזכויות בדירה מאת בני הזוג מונדל, שרכשו את זכויותיהם מאת דוד סורוקה ז"ל, שרכש זכויותיו מחברת "עמידר".