פסק-דין בתיק א 107587/99

1.         התובע בנק אוצר החייל בע"מ (להלן: "הבנק") הגיש תביעה על סך 286,883 ש"ח נגד הנתבעים בחודש נובמבר 1999.

2.         הנתבעת 1 - (להלן: "נהיגה על בטוח") חתמה על בקשה לפתיחת חשבון ותנאים כללים לניהול חשבון בבנק, ומספר החשבון היה 223004.

כמו כן,  חתמה על כתב התחייבות להחזרת הלוואה מיום 26/8/97, ולפי ההתחייבות הלווה הבנק סך 275,000 ש"ח, כאשר סכום זה היה צריך להפרע, על פי מה שנכתב בסעיף 3 לכתב ההתחייבות ומועד הפרעון הראשון היה אמור להיות החל מיום 16/3/98.

3.         כתב התביעה נגד הנתבעים נסמך בין היתר על כתב ערבות מתמדת, בלתי מוגבלת  בסכום.

הלווה היא נהיגה על בטוח והנתבעים 2 - 5 הם הערבים.

מאחר ולחברת נהיגה על בטוח היתה משיכת יתר בחשבון העו"ש בסך 14,674.58 ש"ח וחוב בגין אי פרעון ההלוואה בסך 271,888.40 ש"ח, הוגש כתב התביעה ולפיו נדרשים הנתבעים ביחד ולחוד לשלם את יתרת החוב לבנק בצירוף ריבית כהגדרתה בסעיפים 8 ו-9 לכתב התביעה.

4.         הנתבעים 2 - 5 הגישו בקשת רשות להתגונן, וטענו טענות שונות.

5.         ביום 6/11/2002 ניתנה החלטה לגבי הנתבעים 2 ו-3 וכב' השופטת רונן נתנה לנתבעים רשות להתגונן רק לגבי חלק מהטענות שנטענו בבקשת הרשות להתגונן.

6.         הטענות שלגביהם כן ניתנה רשות להתגונן היו כדלקמן:

א)         הנתבעים טענו, כי מלבדם, היתה אמורה חברת סימוסע בע"מ להיות ערבה להלוואה.

חברת סימוסע היא חברה שנוסדה במטרה לפתח סימולטור ללימוד נהיגה והנתבעת 1 - נהיגה על בטוח הוקמה במטרה לשווק את אותו סימולטור שפתחה חברת סימוסע.

הנתבעים טענו, כי הם לא היו חותמים על הערבות ללא ערבותה של סימוסע, ומשהבנק לא טרח להחתים את חברת סימוסע, הרי שנגרם להם נזק וזאת מאחר ולא ניתן היה להפרע מחברת סימוסע שהיא הבעלים של חברת נהיגה על בטוח ולפיכך אין תוקף לערבות עליה חתמו.

ב)         הנתבעים טענו, כי ההלוואה ניתנה לנהיגה על בטוח בערבות מדינה בשעור של 80% ולמרות שהבנק היה צריך לפנות למדינה ולדרוש את מימוש ערבות המדינה, הבנק לא עשה כן.

7.         באשר לנתבע 4:

ניתנה לו רשות להתגונן לאחר שבוטל פסק דין שהתקבל נגדו.

כאשר בוטל פסק הדין ביום 13/1/2004 ניתנה החלטה ובה נקבע בין היתר:

"בנוסף, המבקש נתבע כאחד ממספר ערבים וביחס לערבים אחרים. הדיון ממילא מתקיים ונמשך ולכן גם לא נגרם נזק משמעותי לתובע... מן הראוי גם לבחון את טענות הערבים כולם ולאפשר לכל אחד מהם להתגונן בפני התביעה...".

בהחלטה לא נאמר כי התצהיר התומך בבקשה ישמש כתב הגנה, אולם, מההחלטה ניתן להבין באופן חד משמעי, כי מתן רשות להתגונן לנתבע 4 לא הרחיבה את החזית שבין התובע ובין הנתבעים האחרים בתביעה דנן, אלא הכניסה את הנתבע 4 גם למסגרת אשר נדונה ממילא בין התובע והנתבעים האחרים.

8.         באשר לנתבע 5: