פסק-דין בתיק א 10756/05

התביעה והצדדים לה

1.         התובעת הינה יבואנית של מוצרי חשמל ביתיים. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") עסקה בזמנים הרלוונטים לאירועים המפורטים בכתב התביעה בשיווק מוצרי חשמל ביתיים.
הנתבע 2 ( להלן : "הנתבע") הינו מנהלה של הנתבעת.

2.         הקשר העסקי בין התובעת לבין הנתבעת החל בחודש יוני 2002 (פרו' עמ' 16, שור' 15 שור').    הנתבעת נהגה לרכוש מהתובעת סחורה, ולשלם בשקים דחויים. אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נחתם חוזה ערבות אישית בכתב על ידי הנתבע כלפי התובעת.

3.         בחודש ינואר 2004 הוגבל חשבונה של הנתבעת בבנק, וכתוצאה מכך שיקים שנתנו לתאריך המאוחר מ 20/1/2004 או בסמוך לכך, לא כובדו. דבר זה גרם לקריסת הנתבעת והפסקת פעילותה .

4.         כתוצאה מכך, נוצר חוב בכרטיס של הנתבעת אצל התובעת, בגין אותם שיקים שלא כובדו. לטענת התובעת, סכום החוב עומד על סך של 98,412 ש"ח. סכום זה, ביחד עם הפרשי הצמדה, ריבית חריגה והוצאות משפט, הוא הנתבע במסגרת התביעה שבפניי.

טענות הצדדים

5.         התובעת הגישה כאמור את תביעתה הן כנגד הנתבעת, החייבת, אליה סופקה הסחורה, והן כלפי הנתבע, מנהל הנתבעת. עילת התביעה האישית כנגד הנתבע התבססה על שתי טענות עיקריות: ערבות אישית שנוצרה בהתחייבות בעל פה שניתנה לתובעת, וכן הרמת מסך ההתאגדות בשל ניהול במרמה, תוך כוונה לרמות נושים. בכתב תביעתה טענה התובעת כי בעת שמסר הנתבע לידיה את השקים הדחויים, ידע הנתבע או היה עליו לדעת כי אלה לא יכובדו.

6.         הנתבעת חלקה על גובה החוב שנותר כלפי התובעת. לטענת הנתבעת, יש לבצע התאמות בכרטיסי הנהלת החשבונות, לברר החזרות וזיכויים ולערוך בהתאם את ההתחשבנות.

7.         לעניין התביעה האישית כנגד הנתבע טען זה האחרון כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, אשר הוגשה ללא כל בסיס עובדתי ומשפטי, ומקומה להיות מסולקת על הסף. לגופו של עניין טען הנתבע כי לא התחייב לתת ערבות אישית, לא בכתב ולא בעל - פה, כי לא נתן כל התחייבות, לא מפורשת ולא משתמעת, ממנה ניתן להסיק כי הוא באופן אישי יפרע את חובות החברה.
לעניין הרמת מסך ההתאגדות טען הנתבע שרכישת הסחורות ומתן השקים הדחויים נעשה במהלך העסקים הרגיל של הנתבעת, מבלי שהייתה לו כל ידיעה בדבר הקריסה של הנתבעת ואי כיבוד השקים. הנתבע טען כי הנתבעת פעלה בענף החשמל במשך כארבעים שנה, זכתה למוניטין רב ולאמון הציבור, כך גם הנתבע באופן אישי, וטענות ה"ניהול במרמה" אינן במקומן.

ההוכחות והראיות

8.         בתיק זה הוגשו תצהירי עדות ראשית, וזאת לאחר שבקשת הסילוק על הסף אשר הוגשה על ידי הנתבע נדחתה על ידי כב' השופטת גרוסמן ביום 6/9/2005 . מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מנהל התובעת, מר צבי דקל ( להלן: " דקל"), ושל מר יחיאל ממליה ( להלן: " ממליה"), נציג התובעת אשר עמו נוהלו הקשרים המסחריים בין התובעת לנתבעת. הנתבע הגיש תצהיר מטעמו ומטעם הנתבעת.

9.         ביום 6/9/2006 התקיים דיון ההוכחות בפניי. מאחר ודקל לא התייצב לדיון זה בשל בעיות רפואיות, ועל מנת שלא לדחות את מועד הדיון בכללותו, משך ב"כ התובעת את תצהיר דקל מתיק בית המשפט, ונשמעו עדויותיהם של ממילה והנתבע.

10.       בתום דיון ההוכחות הביע בית משפט את התרשמותו מהעדים, ואכן בסיכומים בכתב אשר הוגשו על ידי התובעת, חזרה בה התובעת מעילת התביעה כנגד הנתבע המבוססת על הרמת מסך, אך עמדה על התביעה האישית כנגד הנתבע מכוח טענת הערבות  האישית.
לפיכך, פטור בית המשפט מלדון בעילת הרמת מסמך, אם כי אתייחס גם לנקודה זו להלן.

השאלות הדורשות הכרעה

11.       למעשה, שתי שאלות עיקריות דורשות הכרעה בתיק זה: האחת, מה גובה החוב של הנתבעת כלפי התובעת, והשנייה , האם יש עילת תביעה אישית כנגד הנתבע מכוח הערבות האישית הנטענת .

האם הוכח גובה חוב הנתבעת כלפי התובעת?

12.       בעניין שבכותרת טענה הנתבעת כי התובעת לא הצליחה להוכיח את גובה החוב: לשיטתה, כל המסמכים אשר צורפו לתצהיר התובעת הם מסמכים פנימיים של התובעת; התובעת לא ערכה הליך גילוי מסמכים כדין, כעולה מהמסמכים אשר צורפו במסגרת נ/1; התובעת התחמקה מלהציג לנתבעת תעודות משלוח והזמנות החתומות על ידי הנתבעת; בכרטיס הנהלת החשבונות של התובעת קיים בלבול בין "סלון סבוי" לבין "סבוי מוצרי חשמל ביתיים בע"מ"; וכן, ממסמכים שאותרו על ידי הנתבעת התברר כי הנתבעת זכאית לזיכוי בגין עסקאות שונות בסכום כולל של 8,300 ש"ח. הנתבעת טענה כי העובדה שהתגלו מסמכים נוספים שלא הועברו לעיונה, מעידה על כך כי הצהרות התובעת בתצהיר גילוי המסמכים היו בלתי נכונות ולא ניתן להסתמך על רישומי התובעת כמשקפים נכונה את סכום החוב.

13.       התובעת מאידך טענה כי עמדה בנטל המוטל עליה; גילתה את כל המסמכים שבידיה; גובה החוב לא נסתר בראיות מטעם הנתבעת; ואילו לגבי המסמכים המאוחרים יותר, אכן הסכימה לבצע את הקיזוז הנטען (ראה דברי ב"כ התובעת, פרו' מיום 21/3/06, עמ' 2, שור' 6-8. שם גם הסביר ב"כ התובעת מדוע הזיכוי טרם נרשם בספרים).

14.       לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שתומצתו לעיל ועיינתי בנספחים 1א' - 1' סה' ל ת/1, קובעת אני כי התובעת הוכיחה את גובה החוב הנטען, וכי יש לבצע את הקיזוז עליו הסכים ב"כ התובעת בדיון יום ה - 21/3/06:
 כידוע, על כל צד מוטלת החובה להוכיח את טענותיו הכלולות בכתבי הטענות. לצורך הוכחת טענותיה, צרפה התובעת כרטיס הנהלת חשבונות, חשבוניות מס וקבלות.

15.       אמנם, מסמכים אלו אינם נושאים את חתימת אנשי הנתבעת, אולם הנתבעת לא הכחישה כי סחרה עם התובעת, אלא טענה שבסוף שנת 2003 הייתה אמורה להתבצע " התאמה עם הנהלת החשבונות של הנתבעת ", וזכות הנתבעת הייתה " לקבלת זיכויים, קיזוזים, החזרים, הפרשי ריבית, הנחות ובונוסים " (ראה סעיף 4.4 לתצהיר לוי, נ/4).