פסק-דין בתיק א 10753/96

א. מבוא

1.       התובע, יליד 24.8.1957, עותר בתביעתו שלפני לכך שהנתבעים יחויבו לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה שאירעה בתאריך 26.1.96.

          בתאונה היה מעורב טרקטור מסוג יעה אופני (דמתקרא- "שופל"), ובתחילה התעוררה מחלוקת האם התאונה היא "תאונת דרכים" כמשמעות הדבר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. במחלוקת זו ניתנה החלטתי בתאריך 18.6.02, שם קבעתי שאין מדובר בתאונת דרכים, וערעור שהוגש על כך לבית המשפט העליון נדחה (וראו:  רע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים ובניה בע"מ ואח' נ' נזרי דניאל ואח', פ"ד נ"ז(2) 614).

2.       התובע נשוי ואב לשלושה ילדים, והחל מחודש יוני בשנת 1995 עבד אצל הנתבעת מס' 1 (להלן - " חברת ניר לי"), שעסקה בביצוע עבודות עפר שונות.

          במועד בו אירעה התאונה, ביצעה חברת ניר לי עבודות עפר כקבלן משנה באתר בו הנתבעת מס' 3 (להלן - " חברת רוטנשטיין") היתה הקבלן הראשי. הנתבע מס' 2 היה נהג הטרקטור המעורב בתאונה, ואף הוא היה עובד חברת ניר לי.

ב. התאונה

3.       נסיבות התאונה והעובדות הצריכות לעניין נקבעו בהחלטתי מתאריך 18.6.02 ובפסק דינו של בית המשפט העליון, ולא אחזור על הדברים. על קצה המזלג אציין, כי ביום התאונה הורו נציגי חברת רוטנשטיין לנציגי חברת ניר לי, להעביר מכולה, שהייתה מוצבת באתר העבודות, למרחק של 50 מטר. אורך המכולה היה כ- 6 מטרים, רוחבה כ- 2.5 מטרים, גובהה כ- 2.5 מטרים, ומשקלה כשני טון.

          חברת ניר לי החליטה להעביר את המכולה באמצעות הטרקטור הנזכר, ולצורך כך חוברה המכולה לרצועה עבה בשתי פינות אלכסוניות נוגדות בגג המכולה, והרצועה הולבשה על ה"שיניים" המותקנות ב"כף" הטרקטור. קודם שהמכולה הונפה על ידי הטרקטור אל על, ובעוד רצועת הקשירה מתוחה, עלה התובע על "כף" הטרקטור כדי לבדוק שהמכולה אכן קשורה כראוי. או אז ניתקה הרצועה, והטרקטור השתחרר באחת מהלחץ שהופעל עליו,  וקפץ באופן פתאומי. כתוצאה מכך, התובע, שבאותה עת עמד על כף הטרקטור, נפל ארצה מגובה של כ- 3 מטרים.

ג.  נכות התובע

4.       בנפילתו נפגע התובע בחולית עמוד השדרה הצווארי 6C ואין מחלוקת כי שיעור נכותו מגיע כדי 100% לצמיתות (וראה הצהרת הצדדים בעניין זה בעמ' 5 לפרוטוקול). התובע לקה בשיתוק מלא בשתי רגליו בשילוב עם פגיעה קשה בידיו, בהן מסוגל לבצע תנועות חלקיות ביותר וגסות (וראה סיכום מחלה מבית החולים לוינשטיין - מוצג ת/10, וחוות דעתו של דר' עמירם כץ - מוצג ת/1).

          בשל מצבו נזקק התובע לעזרה צמודה בפעולות היום - יום ולעזרה בניידות. כמו כן גופו של התובע איבד את היכולת לווסת את חום הגוף והתובע אינו שולט על סוגריו.

5.       התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן - "המל"ל"), לקביעת דרגת נכותו עקב תאונת העבודה מושא התביעה שלפני, ואף הועדה הרפואית שליד המל"ל קבעה כי נכותו הצמיתה מגיעה כדי 100% לצמיתות.

6.       ככל שהדברים אמורים בנכותו התפקודית של התובע, הנני קובע כי התובע איבד את כושר עבודתו לחלוטין. אמנם, ב"כ הנתבעים ביקש לרמוז כי התובע מסוגל לבצע עבודות משרד שונות, כגון: עבודות מחשב ועבודות בהנהלת חשבונות, ואולם אין אני מקבל טענות אלה מהטעם שהתובע היה עובד כפיים מאז ומתמיד, ולא שוכנעתי שהאפשרות להסב את מקצועו ולהפכו לעובד מנהלה, המבצע את עבודתו במשרד, היא אפשרות ריאלית.

          אין אני פוסל את האפשרות שהתובע ישתלב בעתיד בעבודה במסגרת שיקומית מוגנת, ואולם, גם אם כך יקרה, כי אז נראה לי שמסגרת זאת תספק לתובע תעסוקה במשך היום בלבד ואין לדעתי מקום להתייחס למסגרת שכזאת כאל מקור הכנסה שיש להביאו בחשבון.

ד. האחריות לתאונה

7.       לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים והראיות שלפני, הנני סבור כי מבין הנתבעים שלפני, חברת ניר לי היא האחראית לפצות את התובע עבור הנזקים שנגרמו לו.

          כאמור, התובע היה עובד חברת ניר לי, ובאחריות חברת ניר לי היה לספק לו הכלים הדרושים לביצוע המטלות שהוטלו עליו וכן היה עליה להבטיח לתובע סביבת עבודה בטוחה. על כן, כאשר התעורר הצורך להעביר את המכולה למרחק של כ- 50 מטרים, כפי שביקשו זאת נציגי חברת רוטנשטיין, היה על חברת ניר לי לדאוג לכך שהמשימה תבוצע באמצעות מנוף מתאים, המצויד באביזרים מתאימים ועם אנשים מיומנים בעלי ניסיון בביצוע משימה מסוג כזה. תחת זאת בחרה חברת ניר לי לבצע את המשימה עם טרקטור שלא נועד לביצוע עבודה מסוג שכזה, באמצעות רצועה אחת שנקשרה לשתי פינות אלכסוניות של המכולה, ועם אנשים שלא היו מיומנים בכך, היינו, התובע והנהג. התובע העיד, ועדותו מקובלת עלי, כי לא ביצע משימה שכזאת קודם לכן ולא קיבל הסברים על הסכנות הכרוכות בכך (עמ' 106 לפרוטוקול, שורות 6 - 7).

          הראיות שלפני מצביעות אפוא באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי חברת ניר לי הפרה חובות הזהירות, המושגית והקונקרטית, אותן הייתה חבה לתובע.

8.       הניסיון להטיל את האחריות על הנתבע מס' 2, שכאמור שימש כנהג הטרקטור, נועד לדעתי לכישלון. הנתבע מס' 2 היה אף הוא מעובדיה של חברת ניר לי, והגם שלכאורה הוצג כמי שהיה לו ניסיון בהנפת מכולות באמצעות הטרקטור, הרי מי שהיה חייב לעמוד בשער ולמנוע את ביצוע העברת המכולה באמצעים לא בטוחים הייתה חברת ניר לי או נציגיה המוסמכים, והנתבע מס' 2 לא היה נציג שכזה.

          ההוראה להעביר את המכולה באמצעות הטרקטור, שמלכתחילה לא התאים למלאכה זו, הייתה יוזמתה של חברת ניר לי, והיא ששלחה את הנתבע מס' 2 ביחד עם התובע לבצע משימה זו. האחריות לנזק שנגרם לתובע עקב ההוראה שנתנו נציגי חברת ניר לי, אינה יכולה אפוא לרבוץ על כתפיו של הנתבע מס' 2.

9.       אף הניסיון להטיל אחריות, מלאה או חלקית, על חברת רוטנשטיין אינו צליח. חברת רוטנשטיין הייתה הקבלן הראשי באתר הבניה, ומעת ששכרה שירותי חברת ניר לי כקבלן משנה, פטורה היא מאחריות לנזקים הנגרמים על ידי חברת ניר לי, זולת אם מתקיים תנאי מהתנאים הקבועים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין, אשר בהתקיימם מטיל אחריות גם על מזמין העבודה.

          התובע לא הוכיח, כי במקרה שלפני התקיים תנאי מהתנאים הדרושים להטלת אחריות על מזמין העבודה, ולפיכך הנני קובע, כי חברת רוטנשטיין פטורה מאחריות לנזקיו של התובע.