פסק-דין בתיק א 10696/07

בפני תביעה בסך 987,143 ש"ח אשר הוגשה על ידי התובעים: תובעת 1 הינה חברה המנהלת עסק בתחום שירותי כח אדם [להלן: "החברה"], ותובעים 2 (להלן: " התובע") ו-3 (להלן: " התובעת") - מנהליה, נגד בנק הפועלים בגין התנהלותו בחשבון החברה בסניף הנתבע באופקים מספר 555428 (להלן: "החשבון") . בנוסף היו לתובעים ומשפחתם שני חשבונות פרטיים, האחד על שם סעדיה אלוס, (להלן: " סעדיה"), אביו של התובע ובעלה של הנתבעת והשני על שם הילה אלוס, (להלן: "הילה") אחות התובע ובתה של התובעת.

א. תמצית טענות התובעים

1.  מנהלי סניף הנתבע בו התנהל החשבון, הבטיחו לחברה כי החשבון יקבל מסגרת אשראי בגובה הביטחונות שיש לבנק כנגד האשראי וכן כי החשבון זוכה לתנאים טובים מאלה של הלקוחות העסקיים בבנק וזאת, לאור היות החברה "לקוח טוב".

התובעים סמכו על המצג שהוצג בפניהם ורק לאחר בדיקת החשבון ע"י חברת חברת "נצרים" ורו"ח סולומון, ומשהסתבר להם שלא כך הדבר, הם דאגו לכסות את יתרת החובה שלהם בבנק ובמועד הגשת התביעה אינם חייבים דבר לבנק.

הכספים שהוזרמו לחשבון נבעו מעסקי החברה. כבטחון למתן האשראי לחשבון שימשו כספי פיקדון בחשבונות פרטיים של בני משפחת התובעים בסך 300,000 ש"ח, כספי הלוואה מבנק משכן שבגינה נרשמה משכנתא על דירת התובעת, והון עצמי של החברה. בנוסף, התובעים העמידו לטובת הבנק בטחונות נזילים שהספיקו לצורכי פעילות החברה.

2.  למרות המפורט לעיל, נדרשו התובעים על ידי הנתבע לייצר בטחונות נזילים נוספים, אשר גרמו  לחריגה בחשבון, ובכך ביצעו עבירה כלפי התובעים.

גם השקים אשר מועד פירעונם לתאריכים דחויים אשר קיבלה החברה מלקוחותיה הופקדו בחשבון, אך הנתבע לא הסכים שאלה יהוו כבטחון.

למרות שהיו בטחונות מספיקים בחשבון, פקידי הבנק דרשו מהתובעים, כתנאי להעמדת אשראי, לייצר בטחונות נזילים נוספים בחשבון, והבנק נהג בדרך מתוחכמת כדי לטשטש את ההתאמה בין סכומי הפיקדונות של החברה, לבין חשבונם הפרטי של התובעים ובני משפחתם, ודרש מהחברה ליתן הוראות קבע חודשיות לחסכון פק"מ בחשבון.

בכך יצר הנתבע חסכונות ובטחונות פיקטיביים של התובעים, מול יתרת חוב גדולה שנוצרה בחשבון עליה שילמו התובעים ריביות חריגות.

כך, לטענתם, בדרך מלאכותית, הגדיל הבנק בחוסר תום לב את רווחיו על חשבונם, ביצע עבירת התניית שירות בשירות, תוך שהוא מנסה לטשטש את מתאמי הסכומים והזמנים, על ידי שימוש בהוראות קבע חודשיות.

3.  עקב הצבת התנאי של הענקת אשראי לעסק ע"י הנתבע, בנו התובעים תיק בטחונות וירטואלי ששוויו מאות אלפי שקלים, חשבונם היה בחריגה גבוהה, ולאור הוראת בנק ישראל, שלא לנהל חשבונות בחריגות, העמיד להם הבנק הלוואות ב"ריביות טובות" אשר נועדו להחזיר את החשבון למסגרת האשראי תוך חיובם בריבית גבוהה.

בדיעבד הסתבר לתובעים שנזקיהם נאמד בסכום של  632,000 ש"ח.

בעת שהחשבון היה ביתרת חובה וחרג ממסגרת האשראי, אולצו התובעים לרכוש מכשירי הרשאה נזילים כבטחונות ושילמו בגין החריגה ריבית גבוהה מאוד, למול הריבית שקיבלו בפיקדונותיהם.

הנתבע סירב לפרוע את פיקדונותיהם כדי להזרים את הכסף לחשבון ולהקטין את יתרת החובה והם אולצו לרכוש ולחדש פיקדונות כספיים ששועבדו לבנק.

לטענת התובעים, כתוצאה ממחדלי הנתבע ומעשיו נגרם לחברה חסרון כספים ובעיה חמורה בתזרים המזומנים אשר גרם להתמוטטות סניפה בראשון לציון.

התובעים עותרים לחיוב הבנק לשלם להם את סכום התביעה הבנוי מהפסדים בסך 193,611 ש"ח, 438,238 ש"ח, התמוטטות הסניף בראשל"צ - נזק של 300 אלף ש"ח ועלות בדיקת החשבונות - נזק של 55,294 ש"ח.

ב. תמצית טענות ההגנה.

1.  הנתבע מכחיש את טענות התובעים. לטענתו, החשבון נפתח בחודש פברואר 1998 ובהתאם לבקשות נציגה החברה, סעדיה, העמיד הנתבע מסגרות אשראי שונות בחשבון. עם זאת, מעולם לא הובטח לחברה ו/או למי מטעמה כי תקבל תנאים מועדפים בחשבון והחשבון נוהל באופן רגיל כשאר החשבונות.

לא הובטח לחברה ו/או למנהליה כי תועמד לה מסגרת אשראי מלאה בגובה הביטחונות, כיוון שהנוהג הוא שקיים פער משמעותי בין מסגרת האשראי לביטחונות.

הנתבע אינו חייב להתייחס לשיקים עתידיים כבטוחה בחשבון. בחשבון התובעת קיימות הפקדות לפיקדון שלא באמצעות הוראות קבע, כך שאין בטחונות פיקטיביים כטענת התובעים.