פסק-דין בתיק א 10685/04

לפני הכרעה בשאלה האם חבה הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין תאונות דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "פלת"ד או החוק").

הנתבעת, שהינה חברת ביטוח סבורה כי אינה חבה בפיצויים מאחר שבנסיבות העניין התובע לא נפגע בתאונת דרכים כמשמעות היגד זה בחוק הפיצויים.

  הצדדים וטיעוניהם

טענות התובע לעניין חבות הנתבעת

לטענת התובע ארעה לו תאונת דרכים כמשמעה בחוק, עת נסע במשאית שהשימוש בה היה מבוטח אצל הנתבעת- חברת הביטוח, ועל כן על הנתבעת לפצותו על הנזקים שנגרמו לו, מכוח חבותה על פי החוק ועל פי הפוליסה.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. ועדה רפואית אשר בפניה עמד התובע קבעה כי נכותו עומדת על שיעור של 10% לצמיתות לפי סעיף 52(2) לתקנות המל"ל, בגין צמצום של שדה הראיה בעין שמאל. נכות זו מהווה נכות על פי דין ומחייבת על פי סעיף  6 ב' לפלת"ד.

תאור התאונה מתוך כתב התביעה

התובע נפגע בתאריך 2.3.01, בשעה 7:45 לערך בתאונת דרכים. על פי המתואר בכתב התביעה נהג התובע במשאית לאיסוף אשפה. מהלך נסיעתו לאזור הטמנה הסמוך לעיר אשדוד, ירד מהרכב בסמוך לאזור ההטמנה על מנת לסדר את כיסוי הברזנט, כדי שיוכל להמשיך בנסיעה באופן בטיחותי. כאשר משך את כיסוי הברזנט נפלה עליו פיסת עץ אשר פגעה בראשו ובעינו וגרמה לו נזק. 

בעקבות התאונה נחבל התובע בכל חלקי גופו ובעיקר בראשו ובעין שמאל. ממקום התאונה פונה התובע לביה"ח קפלן ברחובות, שם נבדק ואובחן חתך בעפעף התחתון אשר נתפר, וכן דימום תת לחמי. התובע טופל ושוחרר לביתו בהמלצות למנוחה והמשך מעקב  רפואי, ובהמשך נזקק לטיפול רפואי ומעקב של רופא עיניים.

לטענת התובע מאז התאונה, וכתוצאה ממנה, הוא נזקק לטיפולים רפואיים ולשימוש בתרופות, ועד ליום הגשת התביעה הוא סבל מכאבים והגבלת ראיה בעין שמאל וכמוכן הוא מתקשה לתפקד הן בחיי היום יום והן  בעבודה.

התובע מוסיף וטוען כי בעקבות התאונה היה מצוי באי כושר מלא מעבודה לתקופה ממושכת ונגרמו לו הפסדי השתכרות.

טענות הנתבעת   

הנתבעת הכחישה את חבותה, את עצם קרות התאונה ואת נסיבותיה הנטענות ואת החבות הביטוחית. כך גם הכחישה הנתבעת את הקשר הסיבתי בין הפגיעה הנטענת לבין התאונה. הנתבעת טענה לחלופין, כי התאונה לפי נסיבותיה אינה בבחינת "תאונת דרכים" בהתאם לחוק.

לטענת הנתבעת בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א 1971 עדותו של התובע- באשר לנסיבות התאונה- הנה למעשה בבחינת עדות יחיד שאין לה כל סיוע ויש לראותה כעדות של בעל דין אשר יש לו אינטרס ברור בתוצאות הדיון.

לטענתה, ההלכה הפסוקה היא כי על בית המשפט חלה חובת הנמקה ומעבר לכך צריך שהעדות היחידה תימצא "מהימנה" על בית המשפט, ואין די בכך שיהא "מסתברת יותר" בלבד. לעניין זה סבורה הנתבעת כי התובע לא הביא עדים כלשהם לתמיכה בגרסתו לאירוע, זאת למרות שבהודעה על פגיעה בעבודה ציין התובע כי היו עדים לאירוע.

עוד טענה הנתבעת, כי התאונה ארעה ללא כל קשר ל"שימוש" ברכב המבוטח ולפיכך גם מטעם זה התאונה אינה בבחינת "תאונת דרכים" ודין התביעה להידחות.

דיון והכרעה

לאור טענות הנתבעת בדבר העדר החבות, נשמעו ראיות בעניין זה. מטעם התובע העיד התובע עצמו וחבריו לעבודה מר סמי בולבול ומר יצחק בכר. מטעם הנתבעת העיד החוקר מר בכר יצחק.

נסיבות התאונה-גרסאות התביעה

1. גרסת התובע בכתב התביעה ובסיכומיו

על פי תיאור נסיבות התאונה כפי שעולה מסיכומי התביעה, בתאריך 2.3.01 במהלך נסיעת התובע במשאיתו לעבר אזור ההטמנה הסמוך לעיר אשדוד, בטרם הגיע לאזור ההטמנה ירד התובע מהרכב, כשהמנוע ממשיך לפעול על מנת לסדר את כיסוי הברזנט (הדגשות שלי א. ס), כדי שיוכל להמשיך לנסוע באופן בטיחותי, ובעת משיכת הברזנט נפלה עליו חתיכת עץ או מתכת שפגעה בראשו ועינו.