פסק-דין בתיק א 10672/05

השאלה שבמחלוקת :

1.         האם התובע הצליח להוכיח בתביעה זו כי הינו זכאי לקבל לידיו סכום של 90,000 $ מהנתבעת, כשכר עבור חלקו בעסקה אשר נכרתה בין הנתבעת לבין מר דוד שושן (להלן : "שושן"), בנוגע לנכס ברחוב בן גוריון 51 בבת ים (להלן: "העסקה") ?

העובדות הצריכות לתביעה :

2.         התובע הינו איש עסקים, אשר עוסק ביזמות אישית, בין השאר בתחום הנדל"ן.

            הנתבעת הינה חברה בערבון מוגבל, אשר הוקמה בשנת 1994.

            למעשה אין מחלוקת שהנתבעת הינה חברה של עסקה אחת - היא עסקת בת-ים שנזכרה לעיל. כמו כן, אין מחלוקת שעד שנת 1999 היה שמה של הנתבעת אנסיס (להלן : "אנסיס") וזה הורכב מחיבורם של שני שמות - חברת ג'נסיס, המנוהלת על ידי משה שנפ (להלן : "שנפ") וחברת אנגל, המנוהלת על ידי יעקב אנגל (להלן : "אנגל"). ג'נסיס ואנגל החזיקו כל אחת ב- 50% ממניות אנסיס, ולימים נמכרו כל מניות ג'נסיס באנסיס לאנגל, או אז שונה שמה לשמה של הנתבעת.

3.         אין מחלוקת כי ביום 15.1.98 נחתם הסכם מכר (ת/2) בין שושן מצד אחד, לאנסיס מצד שני. מכוח הסכם זה רכשה אנסיס משושן את כל הזכויות במקרקעין המצויים ברח' בן גוריון 51 בבת ים, תמורת הסך של 4,000,000 $ (להלן : "הסכם המכר"). התמורה הייתה אמורה להיות משולמת במספר מועדים, מיום 18.1.98 עד ליום 4.5.98.

            אין מחלוקת שהעסקה יצאה לפועל.

            המחלוקת כאמור נוגעת לשאלה, האם ניתנה לתובע התחייבות מצד הנתבעת לתשלום שכר של 90,000 $ בגין חלקו בעסקה.

להלן גרסאות הצדדים לשאלה שבמחלוקת :

גרסת התובע :

4.         לטענת התובע, הכיר הוא את שנפ במהלך השנים 1996 - 1997, ומשרדו באותה עת שכן בצמוד למשרדי שנפ ברחוב דניאל פריש 3 בת"א.

5.         במהלך אותה תקופה נוצרו יחסי ידידות ויחסים עסקיים בין התובע לבין שנפ, אשר היה "המוציא והמביא" בנתבעת ומנהל עסקיה בפועל. לטענת התובע, מדבריו של שנפ עצמו וממהלך העסקים עמו, הבין שחתימתו היחידה של שנפ מחייבת את הנתבעת לכל דבר ועניין.

6.         לקראת סוף שנת 1997 נודע לתובע על העסקה בין שושן לנתבעת. לטענת התובע, הוא מכיר את שושן מעסקאות קודמות מוצלחות והיו ביניהם יחסים ידידות. לאחר שהוצגה בפניו העסקה, נטל התובע חלק במגעים לגיבושה ויעץ לנתבע באשר למטווה העסקה. בשלב זה טוען התובע כי טרם התגבש הסכם לתשלום שכר טרחתו, אך היה ברור הן לתובע והן לשנפ כי התובע זכאי לשכר עבור פעולותיו.
התובע מציין כי באותה עת יוצגו שני הצדדים לעסקה (שושן והנתבעת) על ידי עו"ד ילון הכט (להלן : "הכט"), אשר אף משרדיו היו ממוקמים ברח' דניאל פריש 3 בת"א.

7.         בשלבים מתקדמים של המשא ומתן, ולאחר שכבר הועברה מקדמה לשושן על חשבון התמורה, התגלע סכסוך קשה בין הנתבעת לבין שושן, בין היתר על רקע אישי, והעסקה עמדה בפני "פיצוץ".

            בשלב זה, טוען התובע, פנה אליו שנפ, מתוך ידיעתו על יחסיו הטובים עם שושן, וביקש ממנו להתערב ולגשר על הפערים.

            או אז סוכם, לטענת התובע, כי אם מאמציו ישאו פרי והעסקה תצא אל הפועל, אזי הנתבעת תשלם לתובע עמלה של 2% ולא פחות מ- 90,000 $ (להלן:  "ההתחייבות"). התחייבות זו הועלתה על הכתב, בכתב ידו של שנפ (נספח ב' לת/3).

8.         ואכן, טוען התובע, מאמציו העלו פרי ולאחר מספר פגישות אינטנסיביות בין הצדדים הם השכילו לגשר על המחלוקות, ההסכם נחתם והתמורה שולמה.

            התובע טוען שבמהלך מאמצי הגישור, חזר שנפ על התחייבותו בכתב, במכתב מיום 10.1.98, או אז הובהר שהתשלום לתובע יעשה במועד התשלום השני בעסקה (להלן : "ההתחייבות החוזרת", נספח ג' לת/3).