פסק-דין בתיק א 10664/96

עובדות הבסיס בתובענה זו, שאין עליהן מחלוקת נקבעו על ידי במסגרת החלטתי הקודמת מיום 24.12.01 (להלן: "ההחלטה הקודמת")  כדלקמן:

"התובע נפגע בשתי תאונות דרכים בעת שרכב על אופנועו; התאונה האחת ארעה ביום 9.12.93 (להלן: "התאונה הראשונה") והתאונה השניה ארעה ביום 24.12.94.

התביעה היא לפיצוי התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונות הנ"ל, לפי הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

אין חולק על כך שבתאונה הראשונה נפגע התובע בברכו השמאלית. מומחה רפואי שנקבע על ידי בית המשפט בקדם המשפט, ד"ר אורי פרנקל, קבע כי לתובע נכות צמיתה בגין הפגיעה בברכו השמאלית, המתבטאת בכך שנקרעה הרצועה הצולבת הקדמית של הברך, ואת שיעור הנכות הנ"ל קבע לכדי 10%. את הביטוי הקליני המובהק של הקרע ברצועה מוצא ד"ר פרנקל באי יציבות של הברך (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון ביום 20.2.2001; להלן: "הפרוטוקול"). כמו כן ייחס ד"ר פרנקל את הפגימה בברך לתאונה הראשונה, או לפחות הוא נוטה לייחס אותה לתאונה הראשונה".

בתאונה השניה נפגע התובע פגיעות קשות, בין היתר פגיעה בירך, ונגרמו לו שלשה שברים בעצם הירך (סעיף 8 לתצהירו של התובע ונספחים ו' ו ז' לו, גיליון הניתוח וסיכום המחלה; ראה גם חוות דעתו של המומחה ד"ר אברהם שטרן).

תאור מפורט יותר של קורות התובע בעקבות התאונה השניה ירשם בהמשך הדברים, ככל הדרוש.

עניינה של התביעה היא בקביעת הפיצוי המגיע לתובע בגין נזקי גוף שנושא הוא בהם כתוצאה מהתאונות.

אין חולק על כך שהנתבעת מס' 1 (להלן: "אליהו") חבה בפיצוי התובע בגין נזקי התאונה הראשונה והנתבעת מס' 2 (להלן: "המאגר") חבה בפיצוי בגין נזקי התאונה השניה.

עניין קביעת נכותו הצמיתה של התובע במקרה הפך להיות מורכב, שלא לומר מייגע, כפי שלהלן.

לראשונה מונה מומחה על ידי בית המשפט, בהליכי קדם המשפט, כפי הנדרש בסעיף 6א.לחוק פיצוים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975  ובתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986.

בהחלטה הקודמת קבעתי כי אין לקבל את ממצאיו של ד"ר פרנקל באשר לנכותו של התובע, בכל הנוגע לפגימה בברכו השמאלית, ועל כן ראיתי לנכון למנות מומחה נוסף, את ד"ר נפתלי רובינשטיין.

לאחר מינויו של ד"ר רובינשטיין, פנתה ב"כ התובע בכתב לבית המשפט בבקשה הוא הודעה לפיה יש הכרות קודמת בינה לבין המומחה הנ"ל ועל מהראוי הוא שלא ידון בעניינו של תיק זה; לאור כך, מצאתי לנכון להחליף את ד"ר רובינשטיין במומחה אחר, ד"ר אליהו טל; במאמר מוסגר אוסיף כי ד"ר רובינשטיין הביע את פליאתו בפני על החלפה זו, שכן לדבריו, אין לו כל הכרות עם ב"כ התובע או עם לקוחותיה ואילו הייתה כזו, היה דואג ליידע את בית המשפט, כפי שברור לי שהיה עושה.

תהיה אשר תהיה סיבת אי רצונה של ב"כ התובע במינויו של ד"ר רובינשטיין, מונה כאמור ד"ר טל והוא בדק את התובע ומסר חוות דעתו בעניינו.

בשלב זה של הדברים ביקשו הצדדים במשותף שלא להתייחס לחוות דעתו של ד"ר טל עקב התפתחות מסוימת שחלה בעניין אישי של ד"ר טל, ואשר לטעמם של באי כח הצדדים (ואין לומר שלא היה זה טעם סביר), היה מקשה על התייצבותו וחקירתו של ד"ר טל, ועל כן  נפתחה הדרך למינוי חדש (רביעי במספר) והוא מינויו של ד"ר שטרן, אשר מסר את חוות דעתו האמורה לעיל.

ד"ר שטרן לא נחקר על חוות דעתו בחקירה נגדית אם כי נשאל שאלות הבהרה באשר לה. על פי קביעתו של ד"ר שטרן, נותרה לתובע נכות בשיעור של 5% עקב הפגיעה בברכו השמאלית.

בניגוד לעמדת הנתבעים (סעיפים 10, 11 לסיכומי טענות ב"כ אליהו וראה סעיף 1 לסיכומי טענות ב"כ המאגר), לא קבעתי בהחלטתי הקודמת כי יש לפסול את חוות דעתו של ד"ר פרנקל; נהפוך הוא; בהחלטה הנ"ל קבעתי כי יש למנות מומחה נוסף (הדגשה שלא במקור - צ.כ) וזאת מאחר ונותר ספק  בלבי באשר לקביעותיו של ד"ר פרנקל בכל הנוגע לנכות שיש לקבוע לתובע בגין הפגימה בברכו השמאלית.

לא הייתה לי כל הסתייגות מקביעותיו של ד"ר פרנקל בכל הנוגע לקביעת הנכות בגין הפגיעה בירכו של התובע; הודגש מספר פעמים באותה החלטה כי הבעייתיות שמצאתי בקביעותיו של ד"ר פרנקל נוגעות לברך השמאלית של התובע.

במצב דברים זה, עומדות בפני שתי חוות דעת: האחת, של ד"ר פרנקל, קובעת כי לתובע נכות בשיעור של 10% בגין הפגימה בברכו השמאלית כאשר זו מיוחסת על ידיו לתאונה הראשונה; כן נקבעה לתובע נכות בשיעור של 5% בגין הפגימה  בירכו.

חוות הדעת השניה, של ד"ר שטרן, קובעת שלתובע נכות בגין הפגימה בברך, אך זו מיוחסת על ידיו דווקא לתאונה השניה; מאידך קובע ד"ר שטרן שאין לתובע נכות כתוצאה מהפגיעה בירך.