פסק-דין בתיק א 10641/97

1.         התובעת, אלקטרו חב"ש בע"מ, היא בית מסחר לחומרי חשמל. חברת קופלין תעשיות מיזוג אוויר בע"מ (להלן: "חברת קופלין"), היא חברה שעסקה במיזוג אוויר. לטענת התובעת,  בחודשים ינואר עד מרץ 1997, היא סיפקה לחברת קופלין חומרי חשמל. חברת קופלין לא עמדה בהתחייבותה כלפי התובעת ולא שילמה בעבור הסחורה. ביום 10.04.97 הגישה התובעת תלונה למשטרה, שם התברר לה לטענתה, כי חברת קופלין רימתה ספקים רבים ורכשה סחורה מבלי לשלם עבורה.

2.         התובעת הגישה תביעה כנגד חברת קופלין וכן נגד בעלייה בגלגוליהם השונים בת.א 10641/97 אשר נדון תחילה בפני, ניתן ביום 27.6.00 פסק דין כנגד חברת קופליין ומנהליה אבי וירון כהן. הוגשה בקשה לביטול פסק הדין ופסה"ד רק כנגד המנהלים בוטל ביום 30.10.00. פסה"ד כנגד חברת קופלין נשאר על כנו. המשך הדיון הועבר  בפני כב' השופט מ' רניאל (להלן: "התיק העקרי"). ביום 8.6.06 ניתן פסק הדין בתיק העקרי, לפיו נדחתה התביעה האישית של התובעת כלפי מנהלי חברת קופליין וכן נדחתה התביעה שכנגד שהוגשה ע"י האדונים כנגד התובעת.

3.         במסגרת ההליכים שנקטה התובעת כנגד חברת קופלין ובעליה, פעלה התובעת להטלת עיקולים זמנים בקרב מחזיקים שונים. ביום 14.4.97 הוגשה ע"י התובעת בקשה להטלת עיקול זמני אצל המחזיקים וביום 17.4.97 ניתן צו העיקול הזמני. ביום 27.6.00 נתן בית המשפט פס"ד כנגד חברת קופלין וכנגד האדונים אבי וירון כהן. הדיון בעניין העיקולים הזמניים שהוטלו בקרב מחזיקים שונים המשיך והתנהל לפני.

4.         בתיק זה שמתנהל לפני, לאחר שמספר מחזיקים נמחקו מהתביעה נותר להכריע במחלוקת בין התובעת לבין המחזיקים הבאים (ראה הודעת ב"כ התובע מיום 25.9.05): מחזיקים 10 - 13, גרציאני שיווק והפצה (1990) בע"מ, גרציאני משה וגרציאני אבי (להלן: "גרציאני"), מחזיק 14 ע.ו.ז.ר.ם זק"ש בע"מ (להלן: "זק"ש"), מחזיקה 15, דסקלו אילנית (להלן: "דסקלו"), מחזיקים 18 - 19, ארבל תעשיות מתכת (92) בע"מ, וארבל תעשיות מתכת בע"מ (להלן: "ארבל"), ומחזיק 24, ורנו השקעות בע"מ (להלן: "ורנו").  בטרם אכריע במחלוקות שבין הצדדים אציג בתמצית את טענותיהם.

טענות התובעת:

5.         התובעת טוענת כי יש ליתן פסק דין כנגד כל אחד מהמחזיקים וזאת בשל העובדות והטענות שבסיכומיה, הבאות:

גרציאני:

א.         לטענת התובעת כאשר שלחה בקשה לאישור העיקול לגרציאני, אלה כלל לא טרחו להשיב לבקשה. לבית המשפט הגיבו בטענה כי "כרטיסה של הנתבעת עומד על אפס". לטענת התובעת, על פי כרטיסיה של קופלין שנמצאו על ידי עובדי התובעת במשרדיה הנטושים של קופלין, במועד קבלת צו העיקול הייתה פעילות ענפה בין קופלין לגרציאני ולקופלין הגיעו כספים מגרציאני. יתרה מזאת, על פי הכרטיסיה של קופלין, נראה כי לכאורה, גרציאני השתתפו בתרמית שנעשתה לטענת התובעת, ע"י קופלין , בכך שהחברה רכשה מוצרים של התובעת שנמצאו אצל קופלין ולאחר הרכישה קיבלה זיכוי בגינם מקופלין בעוד שהמוצרים הנ"ל נשארו באמתחתה. בנוסף, התובעת טוענת כי גם משה ואבי גרציאני באופן אישי, היו קשורים עיסקית עם קופלין, שכן בידי התובעת מצויים העתקים מחשבוניות שהוצאו למחזיקים אלה אישית. מהעתקי החשבנויות עולה כי נשארה בידיהם יתרת זכות לחובת קופלין לאחר מועד הטלת העיקול.

זק"ש:

ב.         ההודעה על צו העיקול נמסרה לזק"ש ביום 18.04.97. זק"ש הודיעה כי אין בידיה כספים השייכם לקופלין, אולם טענה זו סותרת את שאמר לכאורה מנהל סניף של זק"ש בשיחת טלפון עם מנהל התובעת עובר להודעתה. לטענת התובעת, סמוך לאחר מתן צו העיקול שוחח מנהל התובעת עם מנהל הסניף של זק"ש ברחוב ההסתדרות, אדם בשם מיחי, אשר טען כי הנתבעת מסרה לקופלין קודם להוצאת צו העיקול שלוש המחאות ע"ס 16,000 ש"ח כל אחת. מתוך ההמחאות הנ"ל נפרעה המחאה אחת, ואת שתי האחרות שנותרו לפרעון על ידי קופלין, בכוונתו לבטל לנוכח צו העיקול. כאמור, למרות הודעתו זו, לבית המשפט שלחה זק"ש הודעה כי אין בחזקתה כל כספים המגיעים לקופלין ממנה.

לתמיכה בטענתה כי לא נותרו בחזקתה כספים המגיעים לקופלין, צירפה זק"ש לכתב הגנתה (נספח א' לכתב ההגנה מיום 21.11.02) קבלה (קבלה מס' 313) ובה פירוט של מועדי התשלום על פי ההמחאות שנתנה לקופלין. בבדיקת הקבלה ניתן בבירור להבחין כי שניים מתוך מועדי הפרעון, היו לאחר המועד שבו הגיע אל זק"ש צו העיקול. לאור האמור, התובעת סבורה כי יש לחייב את זק"ש בסכום ההמחאות שלא בוטלו על ידה.

דסקלו:

ג.          דסקלו טענה כי עסקה חדל מכל פעילות ביום 1.1.92 ולפיכך אין היא יכולה להיות חייבת דבר לקופלין, וכפועל יוצא מכך היא אינה חייבת דבר לתובעת מכוח צו העיקול. לטענת התובעת, אין ממש בטענותיה של דסקלו שכן עסקה של דסקלו היה פעיל בתקופה הרלוונטית. לטענת התובעת, ישנם בידיה מסמכים שמהם עולה באופן ברור שדסקלו ניהלה עסקים עם קופלין בשנים 1996 - 1997, ואף חייבת לקופלין כספים רבים בגין יחסים מסחריים אלה.

לטענת התובעת, בנוסף לעובדה שדסקלו משכה את תצהיריה ובכך למעשה דין התובענה כדין תובענה שלא התגוננו בה,  היא לא המציאה כל ממצא פוזיטיבי להוכחת טענתה כי אינה חייבת דבר לקופלין.

ארבל:

ד.         ארבל טענו כי לא היו ברשותם ובחזקתם כספים המגעים לקופלין במועד צו העיקול. עיון בדוחו"ת שצורפו ע"י ארבל מעלה בבירור כי לדוחו"ת אלה בוצעה "התאמה מאולצת" ובכל מקום שנראה כי ההתאמה המאולצת לא ביטלה את יתרת החובה שנרשמה לחובת קופלין, הסכום ביתרת הזכות נמחק באמצעות טוש כהה המונע את האפשרות לראות את הסכומים שנותרו בזכות לטובת קופלין.

לטענת התובעת, בנוסף לעובדה שארבל משכה את תצהיריה ובכך למעשה דין התובענה כדין תובענה שלא התגוננו בה,  היא לא המציאה כל ממצא פוזיטיבי להוכחת טענתה כי אינה חייבת דבר לקופלין. לטענת התובעת, בפני בית המשפט הוצגו שתי חשבוניות: חשבונית מס' 1293 ע"ס 17,431 ש"ח וחשבונית מס' 1294 ע"ס 1,872 ש"ח. סכומים אלה מהווים חוב של ארבל לקופלין, חוב שבעת קבלת הודעת העיקול טרם שולם.

ורנו

ה.         ורנו בחרה ביודעין ובמתכוון שלא להגיב לכתב התביעה, חרף העובדה כי מנהלה מר אבי כהן הינו צד להליך המשפטי שהתנהל בפני כבוד השופט רניאל, שהיה חלק בלתי נפרד מתביעה זו והופרד ע"י בית המשפט.

טענות המחזיקים

6.         הנתבעים/המחזיקים טענו כי דין התביעה כלפיהם להדחות וזאת מהנימוקים שהועלו בסיכומיהם כדלהלן:

גרציאני

א.         תחילתה של התובענה הינה באסופת מסמכים מקרית, שנפלה לידי התובעת ואשר ממנה מנסה היא להיבנות. גרציאני מכחישים מכל וכל את טענות המירמה אותן מעלה התובעת, וטוענים כי אין לחייבם בסכום כלשהוא שכן אין לצפות כי ישלמו את חובם פעמיים. לטענת גרציאני אחת מהמחאות אשר הועברו לקופלין, ע"ס של 12,198 ש"ח, הייתה אמורה להיפרע ביום 30.04.97. אולם, לאור מכתב שהוצא ע"י התובעת ואשר הורה לגרציאני להקפיא כל תשלום כל שהוא לקופלין, ניתנה הוראת ביטול להמחאה. מאחר ומאוחר יותר התברר כי וההמחאה שניתנה לקופלין, סוחרה לצד ג' וצד ג' הגיע בדרישה לכספו כאוחז כשורה, חלה על גרצאני החובה לפרוע את ההמחאה ואין לדרוש ממנה תשלום בכפל בגין המחאה זו.

זק"ש

ב.         לטענת זק"ש  התובעת מסרה לה את צו העיקול ביום 18.4.97 כאשר פגרת הפסח באותה השנה הסתיימה ביום 25.04.97. זק"ש לא המתינה לתום פגרת הפסח והודיעה כי אין בידה כספים כבר ביום 24.4.97. מאחר וזק"ש שלחה תשובתה ביום 24.4.97, היה על התובעת להגיש את התביעה לאישור העיקול לפני יום 20.5.97. היות והתובעת הגישה את תיבעתה לאישור העיקול רק ביום 25.5.97, התביעה הוגשה לאחר המועד להגשתה ללא שהתקבל לכך אישור מבית המשפט ולפיכך יש לדחותה על הסף.

זק"ש ממשיכה וטוענת כי מעשיה נעשו בתום לב שכן התובעת לא הביאה כל ראיה לפיה בעת מתן צו העיקול, היתה זק"ש חייבת כספים לקופלין, בנוסף גם ברשומיה של זק"ש לא מופיעה חברה בשם קופלין אלה חברה בשם קופלן. לטענת זק"ש אין לחייבה בתשלום כספים מעוקלים כאשר אין זהות בין השם המופיע בצו העיקול לשם המופיע ברשומיה וביטול ההמחאות שניתנו לחברת קופלן בגין צו העיקול שהוטל על חברה בשם דומה אך לא זהה, היה מעמיד את זק"ש בפני סיכון של תביעה מצד אוחז ההמחאה, מבלי שהייתה לה הגנה מפני תביעה כאמור. טיעון זה מקבל משנה תוקף גם לאור העובדה כי בצו העיקול לא צויין במפורש כי  הצד השלישי יהיה פטור מכל אחריות כלפי החייב אם יפעל לפי צו עיקול.

לטענת זק"ש היות והיא מסרה שלוש המחאות סחירות לחברת קופלן עוד לפי קבלת צו העיקול כאשר אחת ההמחאות נפרעה עוד לפני שהוטל צו העיקול. מאחר ומדובר בהמחאות סחירות, יש לראותן ככספים שלזק"ש אין שליטה עליהם ואינם מוחזקים עוד בידה. מנהל זק"ש, עופר זק"ש, אף סבר בתום לב כי אסור לבטל את ההמחאות, שכן מדובר בעבירה על החוק.

דסקלו