פסק-דין בתיק א 10638/05

רקע;

1.         תביעה זו עניינה פיצויים על פי חוק הפלת"ד .

התובעת, ילידת 1.1.1945, היתה מעורבת ביום 20.1.04 בתאונת דרכים כהולכת רגל, כאשר הרכב הנהוג ע"י נתבע 1 פגע בה מצדה השמאלי וכתוצאה מכך, היא נפלה על הכביש ונחבלה (להלן "התאונה").

התובעת, בת 59 במועד התאונה, פונתה לבית חולים באמבולנס, כאשר היא סובלת מרגישות בבטן תחתונה, כאבים בעמוד שדרה חבלות ושפשופים בכתפה השמאלית, בשוק רגלה השמאלית, בראש ובמרפק שמאל. היא אושפזה במחלקה הכירורגית לצורך השגחה ושוחררה ביום 23.1.04.

לאחר מכן, בשל תלונות על כאבים והגבלה בתנועות הצוואר, הגב, וכאבים בחלקי גוף שונים, טופלה התובעת בפיזיותרפיה.

גדר המחלוקת;

2.         התובעת אינה טוענת לנכות, כך שהמחלוקת בין הצדדים מתמקדת בעיקרה בשאלת החבות, כאשר הנתבע מכחיש את עצם קרות התאונה ונסיבותיה כפי שתוארו בכתב התביעה, וטוען שהוא כלל לא פגע בתובעת, ושהיא ביימה את פגיעתה.

המחלוקת השניה הינה בשאלת הנזק.

אדון תחילה במחלוקת העיקרית, דהיינו, שאלת החבות.

החבות;

3.         התובעת העידה לעצמה והביאה, כעדה נוספת את בתה, הגב' אבו עיד סובחיה (להלן "הבת" או "בתה"), אשר הלכה עמה ונכחה במקום בעת קרות תאונה.

הנתבע העיד לעצמו והביא, כעד נוסף, את מר נדם דוד, מנהלו באותה עת, אשר הגיע למקום האירוע מספר דקות לאחר התרחשות התאונה.

4.         אומר כבר עתה, מקבלת אני את גרסת התובעת באשר לנסיבות האירוע ומעדיפה אני את עדותה על פני עדותו של הנתבע.

הנתבע טוען, כאמור, שהרכב בו נהג כלל לא פגע בתובעת, אלא מדובר באירוע התחזות של התובעת, אשר נשכבה על הארץ, בעצת בתה, לאחר שהרכב נעצר סמוך מאוד אליהן.

5.         התובעת תיארה כי החלה חוצה את הכביש מצד ימין לשמאל עם בתה, שהלכה מעט לפניה. הנתבע עמד עם רכבו והתעתד לפנות שמאלה, וכאשר החל בנסיעה פגע בתובעת בצד השמאלי האחורי של גופה, התובעת עוד הספיקה לשלוח ידה השמאלית ונגעה במכסה המנוע, לאחר מכן אבדה את שיווי משקלה ונפלה לצד ימין שלה ושמאל של הרכב, ואכן היא נמצאה בצד שמאל של הרכב ליד הגלגל בצידו של הנהג.

6.         ב"כ הנתבע טוען, כי עדותה של התובעת, הינה עדות יחידה של בעל דין, שכן הבת הלכה לפני התובעת, כשגבה אל התובעת, ולכן לא יכולה היתה לראות את התאונה.

אינני מקבלת טיעון זה;

אמנם, הבת העידה שהיא הלכה לפני התובע, כשגבה אליה, אולם התעקשה שהיא ראתה את התאונה, ואין, בהכרח, סתירה בין הדברים, שכן הליכה איננה דבר סטטי ולא מן הנמנע שהבת סובבה את ראשה לכיוון האם, וראתה את האירוע או, לפחות, את מרביתו. התובעת העידה, שהיא הספיקה לשים את ידה על מכסה המנוע  ורק לאחר מכן נפלה, ובוודאי שבנסיבות אלה יכולה הבת להיות עדה לנפילה, גם אם קודם לכן הלכה לפני התובעת, כשגבה אליה.

זאת ועוד - מאחר שהנתבע טוען שהתובעת ביימה את האירוע לאחר ש בתה אמרה לה לעשות זאת ולפיכך, גרסתה של הבת, לפיה אין דברים אלה נכונים, מהווה תמיכה ישירה בעדות התובעת, כנגד גרסת התובע.