פסק-דין בתיק א 10617/06

1.         מבוא

המדובר בתביעה כספית בסך של 60,561 ש"ח שהגיש התובע כנגד הנתבעים בגין חוב בחשבונה של הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") אשר לה ערב הנתבע 2 (להלן:"הנתבע).

2.         טענות התובע

ביום 29.3.04 הפקיד הנתבע שיק בסך 62,306 ש"ח.

ביום 30.3.04 הייתה שביתה אצל התובע.

ביום 31.3.04 ביקש הנתבע למשוך מהחשבון סכום של 72,000 ש"ח בין היתר על סמך השיק שהופקד.

מר כהן, עובד התובע, התקשר לבנק הנמשך כדי לקבל מידע על השיק. נאמר לו כי הוא אינו יכול להתייחס לשיק אך המדובר בחשבון של לקוח טוב.

מר כהן אמר לנתבע כי לא מדובר באישור מוחלט אך הוא התעקש ואמר שהשיק לא יחזור ולכן מר כהן איפשר לו למשוך 72,000 ש"ח.

ביום 1.4.04 הוחזר השיק ע"י בנק לאומי, הבנק הנמשך.

מר כהן איפשר לנתבע למשוך ביום 1.4.04 סכום נוסף בסך של 24,500 ש"ח זאת כיוון שרק מאוחר יותר באותו היום הוא ראה כי השיק שהופקד חזר.

מר כהן פנה מיד עם החזרת השיק לנתבע אשר אמר שהמדובר בטעות וביקש שהשיק יופקד בשנית.

השיק הופקד וחזר פעם נוספת ביום 4.4.04.

3.         טענות הנתבעים

ביום 31.3.04 התקשר הנתבע למר כהן וביקש למשוך 72,000 ש"ח. מר כהן הודיע כי יש אישור להמחאה.

הנתבע הגיע לסניף ובנוכחותו התקשר מר כהן לבנק הנמשך. בשיחה זו נאמר למר כהן שיתקשר יותר מאוחר כדי לקבל אישור מוחלט על השיק.

מר כהן התקשר שוב בנוכחות הנתבע. לאחר שקיבל אישור מוחלט הוא איפשר לנתבע למשוך 72,000 ש"ח.

ביום 1.4.04 הנתבע הגיע שוב לסניף ולאחר שמר כהן אישר זאת הוא משך 24,500 ש"ח.

ביום 2.4.04 הודיע מר הלל כי השיק חזר.

ביטול ההמחאה נרשם עם יום ערך של 31.3.04 וזאת כדי להסתיר את העובדה שהזיכוי הפך לסופי ואינו ניתן לביטול.

לאחר שהנתבע דרש שהשיק יופקד בשנית, חזר השיק ביום 4.4.04.