פסק-דין בתיק א 105823/01

1.         התובעת ילידת 28/6/87 הייתה תלמידה בבית ספר היסודי "אלי כהן" בקריית מלאכי ונפגעה ביום 20/2/98  תוך כדי שיעור בבית ספר בהיותה תלמידת כיתת ה'.

2.         בדו"ח על התאונה לגבי טופס משרד החינוך מיום 23/2/98 נזכר כי התאונה ארעה בעת שהתובעת נתקלה במעבר תוך כדי השיעור ונפגעה בבית השחי בצד ימין. בסעיף 4 לגבי תיאור התאונה נכתב: "הילדה ניגשה אלי מורה ממלאת מקום לבדיקת משימות. עברה בצד ימין של הכיתה, כששם היו מדפי ברזל יציבים לקיר. כשעליהם ספרים וחוברות לתלמידים. הילדה מעדה נפלה על זוית המדף ונחבלה תחת בית השחי".

בסעיף 3 המתייחס לחוות דעת המנהל אודות התאונה ונסיבותיה שנבדקו על ידו, מציין  המנהל שהיא נפלה על זוית המדף.

            בטופס חדר המיון נרשם "היום נחתכה בבית הספר על ידי ברזל".

            הנתבעים הכחישו חבותם ולחלופין טענו לרשלנות התוברת 1.

3.         באשר לסוגית החבות, התובעת בעדותה מציינת כי מתקן המדפים היה בגובה וכי עברה במעבר ולדבריה: "אני עברתי ועפתי על הברזל וניתלתי עליו וכל העור נקרע לי. לא החלקתי. לא ניתקלתי בכיסא. היה מעבר בין הסיפריה לשולחן שישבו עליו ילדים. אני הגעתי מסוף הכיתה לכיוון המורה, הלכתי לשאול אותה שאלה, במעבר לכיוון המורה בין הסיפריה לשולחן יש מעבר, ישב שם ילד והוא בא ביחד לקום ולשאול את המורה שאלה, הוא לא ראה אותי הוא היה עם הגב, נתקלנו אחד בשני ובלי כוונה דחף אותי לכיוון הספריה ואז ניתלתי עם כתף ימין. כאשר נתקלתי בברזל נוצרו לי שני חתכים".

מהתבוננות בצילום ת/1, כמו גם מהתיאור שמופיע בתצהיר אמה של התובעת ושל התובעת עצמה, למדים כי  מדפי מתכת עם עמודים הידועים יחדיו בכינויים כ "מדפי הארגז" מותקנים כאשר המוטות המחברים בין המדפים זקופים ובולטים מפני המדף העליון כ- 10 - 20 ס"מ כך שמהווים הם מקומות חדים כפיגיון.

המדפים והעמודים אינם מסתיימים במשטח אחד כפי שהיה צריך להעשות. במקרה דנן העמודים בולטים סנטימרים רבים מעבר למדף העליון והפרופיל של העמוד בצורת האות "ריש" מהווה כמעין פיגיון.

זהירות רבה יש לנקוט ובמיוחד במוסד חינוכי של ילדים בגילה של התובעת וחובה זו הופרה על ידי הנתבעים. אין אני מוצא כל רשלנות תורמת של התובעת בגילה ובמקום בו צעדה ואין היא צריכה לצפות כי בכתה תהא סכנה כזו ובמיוחד כאשר "נדחפה" על ידי ילד אחר בטעות מבלי ששם לב לנוכחותה.

4.         בתמיכה לתביעה הוגשה חוות דעת של הפלסיטקאי ד"ר עמוס לויאב מיום 13/9/01 המציין בפרק הבדיקה כי מצא אצל התובעת שתי צלקות כהות מצבע העור, רגישות למגע ובולטות לעין וכן "שרשרת" של סימני תפירה משני צידי הצלקות. כמו כן מצא הגבלה בתנועות  מפרק הכתף וחוסר יכולת להרים את הזרוע מעל הכתף.

            בגין ממצאים אלה מצא כי יש להעניק לתובעת נכות אורטופדית בשיעור 15% לצמיתות לפי סעיף 41 (4) ב' בגין הגבלות בתנועות הכתף ו-10% בגין צלקות גוף לפי סעיף 75 (1) ב' ובסה"כ נכות צמיתה בשיעור 24%.

5.         מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת של הפלסטיקאי פרופסור רפאל שפיר, בחוות דעת מיום 26/4/02 מציין בחוות דעתו בפרק תלונות הנבדקת כי התובעת מתלוננת על כיעור הצלקות באזור בית השחי ועל כך שנאמר לה שלא ניתן לשפרן בדרך כלשהי.  

בפרק הבדיקה מציין כי התובעת מתנגדת לבדיקת תנועתיות הזרוע וטוענת כי כשמרימה את היד מעל גובה זה מתחיל כאב באזור הזרוע והכתף.

            פרופסור שפיר מציין כי צלקת אחת באורך 5.5 ס"מ הינה בכפל בית השחי, כאשר הקצה הקדמי שלה מציץ אל מחוץ לבית השחי שהיד צמודה לגוף ואילו הצלקת השנייה באורך 8 ס"מ  יוצאת ממרכז בית השחי ונמשכת אל קדמת כפל בית השחי, שם היא נראית לעין.

            החלק המוסתר בבית השחי עדין מאד אך זה החיצוני, בולט בשל רוחבו וסימני תפרי הרוחב הבולטים למראה. שתי הצלקות שטוחות אך צבען שונה מעט מצבע העור.

            בפרק הדיון מציין המומחה, כי ארבע שנים מהפציעה וריפוי החתכים, הצלקות הינן במצב סופי ולא תשתננה עוד. חלק הצלקות הממוקם בתוך בית השחי הינו עדין ומוסתר ואילו חלק הצלקות, בעיקר הארוכה יותר, הנראה לעין הינו מכער.

            לא ניתן לשפר מראה הצלקות בניתוח.  פרופסור שפיר מציין כי לא הצליח לשכנע התובעת להרים את היד מעבר לגובה הכתף אף כי אין לו ספק שהיא מסוגלת לכך, ומביע פליאה על כך שהמומחה הפליסטיקאי מטעם התובעת, שאינו אורטופד, נוטל לעצמו הזכות לקבוע נכות בגין הגבלה בתנועות הכתף, דבר שצריך להעשות על ידי אורטופד לאחר צילומים מתאימים ובדיקת התנועתיות.

            פרופסור שפיר מציין כי האורטופד שבדק את התובעת בשנת 2000 לא מצא סיבה אורגנית להגבלת תנועת הכתף.

            בשל מינה וגילה של התובעת ולמרות השטח הקטן של הצלקות, ממליץ המומחה להעניק לתובעת 10% בגין נכות אסטתית לפי סעיף 75 (1) א'.