פסק-דין בתיק א 1058/02

התובענה שבפני הוגשה על ידי התובע הטוען כי ייסד שותפות עם הנתבע. לטענתו השותפות פעלה במשך תקופה והצליחה בעסקיה, ובשלב מסוים ניתק הנתבע את התובע מן השותפות והחל לעשות בשותפות כבשלו, ועל כן מבקש התובע לקבוע כי התובע הינו שותף בשותפות בחלקים שנקבעו בין הצדדים, וכו מבקש ליתן צו למתן חשבונות, לחייב את הנתבע לשלם לתובע את חלקו בשותפות בשנת 2001 לפי אומדן שנערך על ידי התובע. לחילופין, מבקש התובע לחייב את הנתבע לשלם סך של 400,000 ש"ח, שלטענתו זהו סכום הרווח העתידי למשך 4 שנים מיום הגשת התביעה.

התובע טען בכתב תביעתו כי מי שהתקשר בפועל עם הנתבע היה אביו יצחק גור, אולם אביו פעל בשמו ובשליחותו וכל הפעולות שנעשו על ידי אביו, נעשו בהסכמתו ובהרשאתו ובעבורו, והוא זה שהתקשר בהסכם השותפות עם הנתבע.

למען השלם את התמונה העובדתית, יצויין כי בכל הזמנים הרלוונטים לתובענה, התובע היה חייל בשירות סדיר, ואילו אביו בכל הזמנים הרלוונטים, היה במעמד פורמלי של פושט רגל.

הנתבע בכתב הגנתו לא הכחיש את עצם הרצון שהיה לו להקים שותפות בעסק של אספקת דלקים, אך זאת עם אבי התובע, ומעולם לא התקשר עם התובע.

הנתבע טוען כי בין הצדדים סוכמו שלושה תנאים שאם ימולאו יכנס יצחק גור הוא אבי התובע כאמור כשותף בעסק: התנאי הראשון שיושקע על ידו הון עצמי בשיעור 40%; התנאי השני שהוא יערוב בבנק באופן אישי לאשראי שנתן העסק לצורך מימון פעילותו, במקביל לערבות שנתן הנתבע; והתנאי השלישי הוא כי ירכוש רכב על חשבונו, שיאפשר לו למלא את חלקו בהפעלת העסק.

עוד טוען הנתבע בכתב הגנתו, כי מאחר ומר יצחק גור היה פושט רגל באותה עת, היה ברור כי באותו שלב אין הוא יכול לעמוד בתנאים הנ"ל ועל כן סוכם בין הצדדים כי תנתן לו ארכה על מנת שיוכל להסדיר את ענייניו ולפטור עצמו ממעמדו כפושט רגל ואז יוכל להצטרף כשותף.

הנתבע טוען כי הוא החל בהפעלת העסק באופן עצמאי ולבדו, ובין הצדדים סוכם כי עד שיכנס מר  יצחק גור כשותף, יועסק במסגרת עיסוקו של הנתבע בשכר של 800 ש"ח לחודש.

הנתבע טוען כי מר יצחק גור לא עמד בתנאים שסוכמו בין הצדדים עד שהחליט הנתבע כי אין הוא יכול להמתין יותר והודיע לו כי במצב זה לא נראה כי תוקם השותפות כפי שתוכנן, ובהמשך לכך הוסכם בין הצדדים כי מעורבותו של מר גור ועבודתו בעסק יפסקו החל מיום 1/10/01.

התובע כאמור לא היה שותף ולא תוכנן להיכנס כשותף, ואם ביצע איזו שהיא עבודה בשותפות, היה זה עבור אביו שכאמור עבד בשותפות כשכיר תקופה מסויימת.

למעשה בסופו של יום, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע תכנן להקים שותפות. המחלוקת בין הצדדים הינה עם מי תוכננה שותפות זו, האם עם התובע, או שמא עם אביו כטענת הנתבע, ושאלה זו קודמת לשאלה אם נוצרה שותפות כלל וכלל שהרי אם אגיע למסקנה כי התובע כלל וכלל לא היה שותפו המיועד של הנתבע, ממילא יש לדחות את התובענה על סף.

כאמור, התובע היה בעת הגשת כתב התביעה בן 22, והשתחרר מהצבא מספר חודשים קודם לכן.

בתקופה לגביה הוא טוען כי הוקמה השותפות ופעלה, היה התובע בשירות צבאי.

חקירת התובע בבית המשפט העלתה חד משמעית כי לתובע אין כל מושג מה היתה השותפות, ומה היתה התוכנית העסקית של השותפות וממילא לא של שותפיה.

הוא לא ידע לספר כמה היה אמור הנתבע להשקיע בעסק, כמה בדיוק הוא היה אמור להשקיע בעסק, הוא לא ידע כמה לקוחות היה לעסק, לא ידע מה המחזור של העסק, ולא ידע לספק כל פרט שילמד על כך שיש לו מעורבות עסקית בעסק הנ"ל.

[ראה לעניין זה חקירתו בעמוד 15 שורה 19 עד עמוד 16 שורה 7 וכן עמוד 17 שורות 17-24].

כך למשל כשנשאל לגבי התוכנית העסקית השיב: ".....ההשקעה הראשונית -  לא זוכר כמה הוא היה צריך להשקיע. ההשקעה הראשונית שלו היתה בסביבות ה- 100,000 ש"ח. אני לא יודע סכום מדויק. היה צריך לקנות כל מיני דברים. זה דבר שמתגלגל וכל פעם היה נוצר צורך אחר, ולא יודע כמה הוא השקיע בסה"כ עד היום".

כאשר נשאל התובע שאלות לגבי מחירי הדלקים בתקופות הרלוונטיות, גם אז לא ידע ליתן תשובות מדוייקות.

התשובות שנתנו על ידי התובע, גם לגבי נסיבות הקמת השותפות וחלקיהם של השותפים בשותפות, היו בלתי שלמות ובלתי סבירות.

התובע מאשר בחקירתו כי כאמור בתקופה הרלוונטית היה חייל בשירות סדיר, ושירת ביחידה קרבית, ולא יכול היה להקדיש את זמנו לעסק. הוא הסביר: " אבי נשלח על ידי מאחר ואני הייתי בצבא" (עמוד 13 שורה 12).