פסק-דין בתיק א 10578/06

תביעה כספית בסך 6,177 ש"ח נזקי תאונת דרכים מיום 21/9/04 בין מכונית מסוג טויוטה שהיתה מבוטחת ע"י התובעת ובין רכבה של הנתבעת מס' 3 אשר נשאה מס' רישוי 56-309-36.

בין הצדדים לא קיימת מחלוקת בדבר קרות האירוע, אלא שאלה אחת ויחידה והיא זו גם המעמידה את העיריה כנתבעת בתובענה זו, האם התאונה במקרה דנן היתה תאונה בלתי נמנעת, זו בשל כתם שמן אשר היה במקום האירוע בצומת הרחובות זיו נוה שאנן חיפה וכן אם היה כתם שמן כזה האם אין מקום לחייב את העיריה בגין רשלנותה היא.

הצדדים העידו בפניי וסיכמו טענותיהם ואומר כי הרושם שעשו עליי כל העדים היה רושם טוב והמסקנה המתבקשת היא המסקנה המשפטית האם העובדות אשר עלו מביאות לידי דחיית התביעה או קבלתה כנגד מי מהנתבעים.

הנהג מטעם התובעת מר קלמנוביץ ציין מפורשות כי איבד את השליטה ברכב בגין כתם השמן אשר היה מרוח על הכביש. (ראה פרוטוקול עמ' 4).

כאשר עומת מר קלמנוביץ עם הודעתו על ידי ב"כ העיריה עמד על כך כי על אף שלא ציין מפורשות בת/2, היא הודעתו לחב' הביטוח, את דבר קיומו של כתם השמן ציין זאת כשיכחה, אך עמד על דעתו כי כתם השמן קיים היה גם קיים.

כאשר נשאל ע"י ביהמ"ש ציין בהגינותו כי התנהלותו היתה כזו שקודם החליק ואחר כך בלם את הרכב. (ראה עמ' 6 לפרוטוקול).

הנתבעת מס' 3, גב' קוסטינר רחל,  ציינה ואני נותן אמון בגירסתה כי ראתה את רכבו של מר קלמנוביץ מנסה לבלום ולעצור ולפיכך ניסתה אף היא לבלום לעצור אך כדבריה רכבה לא נענה לה. לדבריה, לא הבחינה בכתם השמן ורק במרחק של 10 מטר מרכבו של מר קלמנוביץ עת היו עסוקים בפנייה הבחינה בהחלקה של רכבו של מר קלמנוביץ ומשניסתה לעצור החליק גם רכבה.

האם החלקה על שמן מטילה אחריות כלשהי על העיריה? זו השאלה הראשונה אותה אני מציב בפניי במתן פסק הדין. דעתי היא כדעתו של השופט קפלן בתיק ת.ק. 2916/02 בית משפט השלום בחיפה, בו קבע כי העיריה אינה יכולה להיות אחראית על כל מפגע בתחומי העיריה, אלא אם היתה רשלנית בהתנהגותה אין המדובר בכתם שמן אשר עמד שעות רבות, בין הקריאה ובין האירוע התאונה עבר פרק זמן קצר ביותר ולפיכך סבורני כי לא הוכחה רשלנות של העיריה במקרה דנן.

אין לצפות כי גם פקח אשר מסתובב במקום יוכל להבחין בכל כתם שמן ויוכל לעשות דברים בצומת כה סואן בפרקי זמן קצרים עד מאוד.

מודע אני לפסק הדין אשר הוצג בפניי בע.א. 556/02 בוסקילה נ' עירית ירושלים וכן לפקודת העיריות סעיף 235 ונראה לי כי על פי הלכת שטרנברג עמדה עירית חיפה בנטל ההוכחה כי לא היתה רשלנות מצידה במקרה דנן.

לא כל אחריות מושגית הופכת באופן אוטומטי לאחריות קונקרטית ולא כל אחריות קונקרטית הופכת ישירות לרשלנות.

נדרש גם הקשר הסיבתי ובמקרה דנן סבורני כי לא הורם הנטל של קשר סיבתי בין התנהלות העיריה ובין אירוע התאונה.

התביעה כנגד העיריה נדחית.

באשר לשאלה השנייה והיא סוגיית החבות או האחריות של הנתבעת מס' 3, ראשית, בע.א.

446/82 בלגשווילי נגד אלגבארין נקבע כי הטוען לתאונה בלתי נמנעת עליו נטל ההוכחה שאכן כך

היה אלא אם התברר בוודאות סיבה אובייקטיבית בה לא היה לנהג הפוגע שליטה על הרכב

והתאונה לא נגרמה באשמתו.

לכאורה, מדובר בתאונת פנים-אחור שגרתית אך סבורני כי אין לפקוד על הנתבעת עוון אי שמירת

מרחק. כמסתבר, מבחינת הנתבעת בדיעבד, כתם שמן הפך את הכביש למעין משטח החלקה.