פסק-דין בתיק א 105487/00

1.         תובענה זו ענינה תאונת דרכים שאירעה לתובעת ביום 26.7.99 (להלן: "התאונה").

2.         אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי ועלי איפוא לקבוע את גובה הנזק.

המצב הרפואי

3.         לאחר התאונה הועברה התובעת לבית חולים השרון וסבלה מחבלות גוף, ברכיים, ושבר בעצם הבריח, וחבלות בצוואר והיתה מאושפזת במשך 4 ימים עד ליום 29.7.99 ושוחררה עם מעקב בקופת חולים.

4.         לאחר שחרורה מצבה החמיר ולא היתה עצמאית לחלוטין במשך מספר חודשים ונזקקה לטיפול בתחנה לבריאות הנפש בנוסף לכאבים שסבלה מהשבר בעצם הבריח, נעשתה עצבנית ורגזנית, מתרגזת וצועקת על כל דבר קטן.

5.         בית המשפט מינה את ד"ר עמיהוד בשטח האורטופדי ואת פרופסור נוימן בשטח הפסיכיאטרי להיות  מומחים רפואיים.

6.         ד"ר עמיהוד בדק את התובעת והגיש חוות דעת (מ/3)  בה קבע בסיכום כדלקמן:

"בת 43 שנפגעה בתאונת אופנוע, חבלות בברכיים ושבר בעצם הבריח מימין וטופלו והחלימו. ללא כל הגבלה תפקודית, אין הסבר לתחושה בשוק ימין כפי שתוארה ע"י הנפגעת, ואין ממצאים אוביקטיביים.

קבלה חופשת מחלה ארוכה (עד 12.1.00) לדעתי הגיוני להעניק במקרה זה לא יותר מ- 3 חודשי חופשת מחלה, נכות לא נותרה החל מיום 1.12.99".

7.         אני מקבל את חוות דעתו של ד"ר עמיהוד וקובע שלא נותרה לתובעת נכות בתחום האורטופדי כתוצאה מהתאונה.

8.         פרופ' נוימן בדק את התובעת בתחום הפסיכיאטרי הנפשי פעמיים, והגיש שתי חוות דעת (מ/1 + מ/2).

9.         בחוות דעתו הראשונה (מ/1) מיום 19.12.01 קבע המומחה כי התובעת סבלה מאירוע טראומטי והגיבה בסימנים המתאימים להפרעת דחק פוסט טראומטית וירידה בולטת בסף הגירוי, עצבנות, מתח והתפרצות עם רגישות לרעש, דיכאון, נדודי שינה, מחשבות חודרניות  וטורדניות.

10.       המומחה בסיכום חוות דעתו קבע לתובעת נכות בתחום הנפשי בשיעור של 10% לצמימות.

11.       פרופ' נוימן בדק את התובעת פעם נוספת לאחר שעיין בחומר  נוסף שנשלח אליו לעיון והגיש נספח לחוות דעתו הראשונה (מ/2) בה קבע כדלקמן:

                        "מסקנות:

            החומר הרפואי של הפסיכולוגית המשתרע על כ- 6 חודשים (מיוני עד

דצמבר 2001) המטפלת מצביע על תסמונת פוסט טראומטית שנמשכת, כמעט ללא הטבה, על אף הטיפול. התובעת מתמידה בטיפול הפרטני וחשה שהוא מקל עליה, אך לא ממש עוזר לה.

אני מייחס חלק גדול ממצבה הנפשי לעובדה שהתובעת לא עובדת, מתרכזת ומתמקדת בהפרעותיה ובבעיותיה בלי שעושה מאמץ אמיתי להתגבר על מצבה ולהשתקם בעבודה.  לדעתי אינה לוקחת את התרופות שד"ר מורגנשטיין רשמה לה. בכך היא מפחיתה את סיכויי החלמתה.

            סיכום:

על סמך החומר הרפואי הנוסף שהגיע אלי, אני מעריך את הנכות הנפשית הזמנית של רוני חלה, כתוצאה מהתאונה ביום 26.7.98 ב- 20% לפי סעיף 34 ג' של תקנות הביטוח הלאומי לתקופה של 6 שנים.