פסק-דין בתיק א 10539/96

1.         תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים שאירעה לתובע ביום 30/06/96 (להלן: התאונה), בסמוך לטמרה. עובר לתאונה, היה התובע במכונית מסוג אלפא רומיאו מספר רישוי 05-122-53 (שנפגעה בתאונה, להלן: המכונית), שהיתה מבוטחת אצל הנתבעת בפוליסה מספר 318795-21-24-96. אין חולק על כך כי התובע נפגע בתאונה באורח חמור, כפי שהדברים עוד יפורטו. התביעה הוגשה נגד חברת הביטוח הנ"ל, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

            הנתבעת טענה כי לתובע אין כל עילת תביעה, מאחר והתובע הוא שנהג ברכב, כאשר לא היה בידו רישיון נהיגה. לפי סעיף 7(5) לחוק הפיצויים, מי שנהג ברכב שאין לו רשיון לנהוג בו, אינו זכאי לפיצויים לפי חוק זה. עוד טוענת הנתבעת כי המכונית הועברה לבעלים שלא היה לו כיסוי ביטוחי שלה, בטרם תאונה, לכן היא לא חבה בפוליסה כלפי התובע, אשר קיבל את הרכב לנהיגה ממי שלא היה לו כיסוי ביטוחי (לכן גם לתובע שבא מכוחו של "הקונה" לא היה כיסוי ביטוחי).

            התובע טוען כי לא הוא שנהג ברכב, עובר לתאונה אלא אחיו ענאן ח'יר (להלן: ענאן) וכי בעת הזאת, טרם הועברה המכונית לבעלות "הקונה" אלא עדיין היתה בבעלותו של מי שהיה לו הכיסוי הביטוחי, מטעם הנתבעת.

            מכאן שחילוקי הדעות בין הצדדים מתפרסים מעבר לשאלת גובה הנזק גם ואולי בעיקר, בשאלת החבות של הנתבעת, בגין הפוליסה וטענותיה נגד התובע.

2.         גרסת התובע, כפי שפורטה בתצהירו של ענאן באשר לתאונה, כדלקמן (ת/5):

"א.       אני אחיו של שלמה סלמאן ח'יר, התובע מס' 1 בת"א (מחוזי חיפה) 10539/96 (להלן: התובע).

ב.         אני מכיר את יוסף קדמני (להלן: קדמני) מכפר ירכא, הוא חבר של התובע.

ג.          אחי ביקש מקדמני את המכונית על מנת אני ינהג ברכב, כי אחי התובע חסר רישיון (נהיגה).

ד.         ביום 29/06/96 הלכנו, אני והתובע לביתו של קדמני. קדמני מסר לידי את מפתחות הרכב. אני נהגתי שאחי שלמה יושב לידי. נסענו לביתו של סמי ברכאת (להלן: סמי) חבר של התובע. כשהגענו לביתו של סמי, הוא עלה לרכב והמשכנו בנסיעה.

ה.         נסענו לדלית אל כרמל, ביקרנו אצל אחותינו נוזהה. בסביבות חצות בערך יצאנו מביתה של אחותי. נסענו לבילוי לחיפה. אחר כך חזרנו לכיוון הכפר (ירכא), דרך צומת יגור. אני נהגתי ברכב, סמי ישב לידי ושלמה ישב מאחור. כשעברנו את כפר טמרה ובהיותי נוהג לכיוון צומת אחיהוד, הגעתי לעיקול (הדרך), הופיע רכב ממול עם אורות גבוהים וסטה לנתיב בו נהגתי, סינוור אותי ומאותו רגע איני זוכר מה קרה ואיך התהפכתי. מה שאני זוכר לאחר המקרה, ראיתי שאחי (התובע) פצוע, נכנסתי לפאניקה ורצתי לכביש להזעיק עזרה.

ו.          עוד באותו יום, כשהיינו בבית חולים בנהריה, נלקח רישיון הנהיגה שלי על ידי חוקר המשטרה. חוקרי "אבנר" (חברת ביטוח) ניסו להפליל את אחי שלמה, כאילו הוא נהג ברכב, דבר שלא היה ולא נברא... בסופו של דבר הואשמתי בנהיגה בחוסר זהירות וגרימת נזק לרכב ולנוסעים והורשעתי בשל נהיגתי בפלילים".

            לעומת גרסת התובע, טענת הנתבעת היא כי ענאן כלל לא היה נוכח במכונית בעת התאונה וכי הנוהג במכונית היה התובע, שכאמור, היה ללא רישיון נהיגה. בסתירה לטענה זו, הובאה כעדות אחות הנתבע נוזהה חלבי (עמ' 157-167), שאצלה ביקרו, כאמור, התובע, ענאן וסמי בערב התאונה והיא אישרה עובדה זו. גם השכנים עאליה ורפי חסון (עמ' 147-156), העידו כי ביום התאונה התובע, ענאן וחבר נוסף באו לבקר את האחות הנ"ל וככל הידוע להם ענאן הוא זה שנהג במכונית. עוד בהקשר זה תצויין עדותו של קדמני (בעל הרכב המעורב בתאונה), כי התובע ואחיו ענאן הגיעו לביתו וביקשו ממנו את רכבו והוא מסר לענאן את מפתחות הרכב. לאחר מכן, ענאן והתובע עזבו את ביתו, תוך כך שענאן נוהג (עמ' 8-22).

            עיקר התמיכה בגרסת התובע, מצוי לדעתי בתצהירו ועדותו של סמי (עמ' 23-36, ת/4). כך אומר סמי בתצהירו: "אני עורך דין בישראל, בעל רישיון בישראל... ביום 30/6/96 נסעתי כנוסע במכונית, כאשר במכונית נוהג בן הכפר ענאן ובמושב האחורי ישב חברי - התובע. בשעות הבוקר המוקדמות נסענו בדרכינו מכיוון חיפה לכפר (ירכא). בערך בשעה ארבע לפנות בוקר, בקטע שבין כפר טמרה לצומת כאבול, הגענו לעיקול לכיון שמאל ואז בא מולנו רכב, ענאן שנהג ברכב בו נסענו, הסיט את הרכב ואנו התהפכנו.

3.         לעומת זאת, טוענת הנתבעת כי יש בידה ראיות, שהנהג במכונית היה התובע עצמו, שבעבר כבר הורשע בעבירה של נהיגה ללא רישיון וכן נשפט על עבירות חמורות אחרות (אכן מדובר על עבירות מלפני 10 שנים, שרובן נעברו שהתובע היה עדיין קטין ובחלקן לא הורשע בהן). 

            אין חולקין על כך, כי זמן קצר לאחר התאונה כבר לא היה ענאן בזירת התאונה. מכאן, טוענת הנתבעת, כי ענאן, כאמור, לא היה במכונית בעת התאונה (מחמת שיש לו רשיון נהיגה, העדיפו התובע וענאן, כי הגרסה תהיה שהוא הנהג ולא התובע, נעדר הרישיון). עוד טוענת הנתבעת כי אין להאמין כי הנהג היה ענאן ולא התובע, מן הסיבות הבאות:

א.         אין חולקין על כך שהדלת היחידה שניתן היה לפתוח ממנה את המכונית, היא הדלת הקדמית בצד של הנוסע, ליד הנהג (עמ' 363 לפרוט'). אם כך, כיצד ייתכן שענאן הנהג הצליח להחלץ מהמכונית מבלי להפגע ואף המשיך ושוטט באותו יום במקומות שונים. ייאמר מייד שאין זה נכון שענאן לא נפגע כלל, עולה מתעודת בית החולים נהריה (ת/8), כי ענאן נפגע בצווארו וכנראה גם איבד את הכרתו.

ב.         כמו כן, לא סביר שאם ענאן היה הנהג הוא יצא ללא פגע מהתאונה. זאת, כאשר בכסא הנהג היה דם.

ג.          ענאן הגיע לביה"ח בנהריה, 4 שעות אחרי התאונה, כשהוא משוטט במקומות שונים במקום שאילו הוא היה הנהג או נוכח בזירת האירוע, בוודאי שהיה מתפנה תחילה לטפל באחיו הפצוע ולא "בורח" לשוטטות.

            ענאן הסביר כי הוא עזב את אתר התאונה כי רץ להגיש עזרה לאחיו. מכל מקום, ברור שהוא היה מבולבל ובפאניקה וכך הגיב.