פסק-דין בתיק א 1049/03

1.         כל אחד מן התובעים רכש, במועדים שונים בשנות ה-60 וה-70 של המאה שעברה, קו חלוקה לחלוקת חלב לשתיה של הנתבעת (להלן: " תנובה") באזור מסוים (להלן: " קו החלוקה").

ביום 31.7.2002 הודיעה תנובה לתובעים על הפסקת עבודתם כמחלקי חלב.

2.         אין חולק כי בשנת 1991, התקשרו תנובה והתובעים בהסכם כתוב (להלן: " ההסכם"), ואין מחלוקת בין הצדדים כי משעה שההסכם נחתם - הוא חולש על מערכת הזכויות והחובות של הצדדים זה כלפי זה (ר' ס' 6.2 לסיכומי התובעים, וס' 3 לסיכומי תנובה).

למעשה אין גם מחלוקת בין הצדדים כי התובעים 1-4 זכאים לקבל מתנובה את שווי קו החלוקה שלהם. באשר לתובע 5 טוענת תנובה כי דין תביעתו דחייה על הסף. באשר לתובע 6, טוענת תנובה כי היא ביטלה את ההסכם עימו נוכח הפרתו היסודית על ידי התובע 6, אולם למרות זאת היא הסכימה לשלם לו את שווי קו החלוקה שלו, לטענתה - לפנים משורת הדין.

אף שהתובעים מעלים טענות ביחס לביטול ההסכם על ידי תנובה, הם אינם עותרים למעשה כי בית המשפט יאכוף את המשך קיום ההסכם על תנובה. לכן, יש לצאת מנקודת הנחה כי ההסכמים של כל התובעים עם תנובה באו לסיומם עם הודעת הסיום של תנובה, וכי התובעים זכאים לכך שתנובה תשלם להם את שווי קו החלוקה.

3.         המחלוקות בין הצדדים מתייחסות אם כן למספר מצומצם של שאלות עיקריות:

ראשית, באיזה אופן יש לחשב את שווי קו החלוקה של התובעים. תנובה טוענת כי התחשיב צריך להיעשות על פי רווחי התובעים מ-12 חודשי חלוקה, בהתאם לממוצע רווחיהם בשנה שקדמה לביטול ההסכמים (שנת 2001). מסכום זה יש לנכות את חובותיהם של התובעים לתנובה.

מנגד, התובעים טוענים כי קווי החלוקה שלהם שווים יותר מהסכומים שתנובה טוענת להם. הם טוענים כי אם הבסיס לחישוב הוא הרווחים מחלוקת החלב, הרי שיש להביא בחשבון מספר גדול יותר של חודשי חלוקה.

4.         השאלה הנוספת מתייחסת להפרות נטענות של תנובה את ההסכם, קודם לביטולו על ידי תנובה. התובעים טוענים לשני סוגים עיקריים של הפרות - הפרה בכך שתנובה "לקחה" מהם חנויות שהם חילקו בהן חלב קודם לכן; והפרה בכך שתנובה לא אפשרה להם לחלק חלב בחנויות חדשות שנפתחו באזור החלוקה שלהם. הפרות נטענות אלה משליכות על שווי קו החלוקה, שכן יש בהן, אם יתקבלו, כדי להשליך על פוטנציאל הרווח של כל אחד מהתובעים בקו החלוקה שלו.

שאלות אלה יידונו להלן. 

הנוסחה לחישוב שווי קו החלוקה

5.         סעיף 57 להסכם קובע:

"הודיעה תנובה למוביל על סיום פעילותו כמוביל באזור קו החלוקה או הודיע המוביל לתנובה כי הגיע לכלל מסקנה בדבר סיום הפעילות שלו, יבצע סיום הפעילות וסיום הקשר בין הצדדים כדלקמן:

א. בכל מקרה של סיום הקשר בין הצדדים, תהיה לתנובה זכות ראשונית לרכישת זכות החלוקה באזור קו החלוקה. הרכישה תעשה בתנאים המפורטים להלן.

ב. שווי קו החלוקה ייקבע בהסכמה בין הצדדים...

ח. הגשת תביעה או חילוקי דעות בכל המתייחס לשווי אזור קו החלוקה לא יפגעו בזכותה של תנובה לביצוע החלוקה באזור קו החלוקה בין בעצמה ובין באמצעות אחרים, כאמור בס"ק ז' לעיל".

כאמור בסעיף, אם כן, לתנובה ניתנה זכות ראשונית לרכוש את קו החלוקה מהמחלקים. לטעמי, לא יכולה להיות מחלוקת כי תנובה בקשה לממש זכות זו, ולרכוש את קווי החלוקה של התובעים.

ס' 57 ב' קובע כי שווי הקו ייקבע, במקרה כזה, בהסכמה בין הצדדים.

בין הצדדים אכן נוהל משא ומתן באשר לשווי הקו, אולם הם לא הצליחו להגיע לעמק השווה. לכן, צריך שווי הקו להיקבע על ידי בית המשפט, בהתאם לחומר הראיות שהצדדים הציגו. עם זאת, כעולה מס' 57 ח' הנ"ל להסכם, תנובה היתה זכאית לבצע את החלוקה באזור קו החלוקה של התובעים, עד שייקבע מחיר הקו על ידי בית המשפט, וזאת - בין בעצמה ובין באמצעות אחרים.

6.         מטעמה של תנובה העידה הגב' אירית שבח. העדה הבהירה בס' 33 לתצהירה את האופן בו חישבה תנובה את הסכומים ששולמו לתובעים 1-4 עבור קווי החלוקה שלהם. תנובה העריכה את הרווח החודשי הממוצע של כל אחד מהתובעים הנ"ל לשנת 2001, בהתאם לעמלה הממוצעת בניכוי הוצאות בשיעור של 30%רווח זה הוכפל ב-12 חודשים, וזה היה שיעור הפיצוי. מסכום הפיצוי קוזזו חובותיו של כל תובע לתנובה.