פסק-דין בתיק א 10467/02

1.         התובע, יליד 19.3.55, נפגע בתאונת דרכים ביום 5.7.01, כאשר הנתבע 2 פגע בו, בהיותו הולך רגל (להלן: " התאונה"). הרכב בו נהג הנתבע 2 היה מבוטח, בביטוח חובה, אצל הנתבעת 1.

התובע נפגע בעיקר בעקב רגלו השמאלית ובאמת ידו הימנית. הוא אושפז בבי"ח רמב"ם למשך 7 ימים, נותח בעקב רגלו, וידו הושמה בקיבוע.

ד"ר צינמן, אשר מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי (להלן: " המומחה"), קבע כי לתובע נותרו 20% נכות עקב הפגיעה ברגלו, ו- 10% נכות עקב הפגיעה בידו, ובסה"כ - נכות צמיתה משוקללת, בתחום האוטופדי, בשיעור של 28%.

ד"ר גורי, אשר מונה כמומחה א.א.ג., קבע כי התאונה לא גרמה לתובע נכות בתחום זה.

2.         עובר לתאונה, בשנת 1991, נפגע התובע בגבו, במהלך עבודתו, וסבל מפריצת דיסק (להלן: " תאונת העבודה"). נקבעו לו אז 20% נכות זמנית, ומיום 1.2.99 נקבע כי לא נותרה לו נכות צמיתה בגין פגיעה זו.

רק בשנת 1996, לאחר עבור כ- 5 שנים מתאונת העבודה, חזר התובע לעבודה (עדותו בתחילת עמ' 7 לפרוטוקול), והחל לעבוד בחברת שמירה, שם עבד משנת 1996 עד שנת 30.11.99, והשתכר שכר חודשי ממוצע של 3,700 ש"ח, שהינו, בשערוך להיום  - 4,097 ש"ח.

מאז פוטר התובע מעבודתו זו, ועד לתאונה הוא לא עבד. לטענתו הוא חיפש, בתקופה זו (במשך כשנה וחצי), עבודה בתחום השמירה, אולם אז אירעה התאונה ולאחריה לא מצא עבודה, לטענתו - בשל מגבלותיו בגין הפגיעה בתאונה.

3.         הנכות התפקודית;

ב"כ התובע מעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 50% ואילו הנתבעת טוענת כי המומחה הוטעה ע"י התובע ולא הביא בחשבון את פגיעותיו של התובע עובר לתאונה, כי אין לו כלל מגבלות בעבודת כפיים, וכי הוא יכול לשוב לעבוד כפי שעבד עובר לתאונה.

את עמדת שני הצדדים לא ניתן לקבל;

על פי המסמכים אשר הוגשו ניתן לקבוע כי התובע עבד רוב שנות חייו, ואף עבד לאחר תאונת העבודה, אם כי לקח לו זמן עד אשר חזר לעבודה.

על פי חוות דעתו של ד"ר צינמן לא הושגה עמדה טובה בחיבור השבר בעקב ימין וקיימת אי סדירות של שטח המפרק הסובטלרי, אשר מלווה בכאבים. גם השבר ביד לא התחבר היטב ונותרה אי סדירות של המפרק, והגבלה מלווה בכאבים בתנועות מפרק היד.

אמנם, אין לאמר שיש במגבלות אלה כדי למנוע מהתובע לחזור לעבודתו כשומר, או כי בשל מגבלות אלה לא עולה בידי התובע למצוא עבודה.

נראה כי קשייו של התובע במציאת עבודה נובעים בעיקר מסיבות אחרות ובכללן - גילו.

יחד עם זאת, לאור האמור בחוות דעת המומחה, ולאור עיסוקו של התובע עובר לתאונה, יש מקום לקבוע כי נכותו התפקודית הינה בשיעור של 30%.

4.         עדותו של החוקר מטעם הנתבעת לפיה הוא ראה את התובע מתכופף ועובד בגינה בידיו, אין בה כדי לשנות ממסקנתי. החוקר העיד שהוא צפה בתובע, מרחוק, במשך 5 - 10 דקות, ראה אותו " מתעסק באיזה פרח", ואח"כ ראה את התובע נוסע ברכב.

אין מדובר בפעילות קשה או בפעילות למשך זמן ארוך, ואין בעדות זו כדי לערער, ולו במקצת, את קביעתי הנ"ל. נכות תפקודית, בשיעור של 30% בלבד, בגין המגבלות מהן סובל התובע, כמפורט בחוו"ד המומחה, אין בה כדי למנוע מאדם מלבצע פעילות כגון זו אשר תוארה ע"י החוקר, ואין להסיק ממנה כי נכותו התפקודית הינה בשיעור נמוך יותר.

5.         הפסדי שכר וכושר השתכרות;

בתקופת אי הכושר-