פסק-דין בתיק א 10455/06

1.         רכב התובע נפגע וניזוק ביום 2.8.05, בעת שעמד בחניה בצד הדרך.

2.         אין מחלוקת כי האחריות לאירוע הפגיעה ולגרם הנזק מוטלת על הנתבעים.

3.         הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק שנגרם לרכב התובע.

התובע טועןכי לרכבו נגרם בתאונה נזק בסך 45,012 ש"ח, על פי חוות דעת השמאי מר ביטון יעקב מחברת אפסילון שמאות בע"מ, אשר בדק את רכב התובע ביום 4.8.05 והעריך את נזקיו.

            כן טוען התובע כי לרכב נגרם בתאונה נזק נוסף, בגין ירידת ערך בשיעור 27%, היינו בסך 19,452 ש"ח.

עוד תובע התובע סכום של 1,820 ש"ח בגין שכרו של השמאי, וסך 3,000 ש"ח בגין הוצאות כלליות ועוגמת נפש.

בשל פועולה של הנתבעת 2, וסירובה שלא כדין לפצות התובע, מבקש התובע להשית עליה ריבית מיוחדת על פי סעיף 28 לחוק חוזה ביטוח.

הנתבעים טוענים כי הרכב תוקן, בפועל, בסכום נמוך יותר מהקבוע בחווה"ד, לפיכך חולקים על חוות דעת שמאי התובע וממצאיה.

            מוסכם כי במהלך הזמן מאז התאונה, תוקן הרכב, תיקון חלקי, ולא בהתאם לחוות דעת ביטון.

הרכב נבדק ביום 7.6.06 על ידי שמאי מטעם הנתבעים, מר אבי בן דוד.

השמאי בן דוד קובע את הנזק שנגרם לרכב - לאחר תיקונו החלקי כאמור - בסך כ - 37,830 ש"ח, כולל הנזק בגין ירידת הערך.

4.         התובע טוען כי מכר את הרכב בניזקו, לאחותו, תמורת סך של 27,000 ש"ח ביום 15.8.05, וכי תיקונים שבוצעו ברכב, בוצעו על ידי האחות או ביוזמתה, ולאחר מכירתו של הרכב כאמור.

5.         על מנת להכריע בשאלה שבמחלוקת בעניין היקף הנזק לרכב התובע, שמעתי את העדים הבאים:

            התובע בעצמו, אחותו של התובע ורוכשת הרכב, הגב' סיוון חג'ג', השמאי מר ביטון מטעם התובע, השמאי מר בן דוד מטעם הנתבעים.

6.         בסופו של יום, מצאתי כי ברכב בוצעו תיקונים אשר מאפשרים את השימוש בו ואולם מדובר בתיקונים חלקיים בלבד ולא בהתאם לחוות דעת השמאי מר ביטון, שבדק את הרכב על נזקיו, בסמוך לאחר אירוע התאונה.

            לפיכך, מששמאי הנתבעים מר בן דוד, אישר בעדותו כי לא בדק את הרכב הניזוק, אף לא תמונות הימנו והסתפק בבדיקת הרכב לאחר שבוצעו בו תיקונים מסויימים, ובהתאם למצבו של הרכב במועד הבדיקה (יוני 2006) ערך את חוות דעתו, אני מקבלת במלואם את ממצאיח חוות דעת שמאי התובע, מר ביטון, אשר העריך את נזקי התאונה בסך 45,012 ש"ח ואת ירידת הערך בשיעור 27%, דהיינו בסך 19,452 ש"ח (כאשר את שווי הרכב עובר לתאונה העריך ב - 72,048 ש"ח).

            מצאתי כי לדברי שני השמאים, התיקון שבוצע ברכב הינו תיקון חלקי, "פירטי" שאינו מחזיר את הרכב למצבו שלפני התאונה (תוך לקיחה בחשבון את רכיב ירידת הערך), שכן הוכח בפניי שאכן לא ניתן להטיב את מצבו של הרכב שניזוק, בסכום הנמוך מזה שפורט בחוות דעת השמאי ביטון.

            מכאן שהנתבעים כשלו להוכיח כי תיקונים שבוצעו בפועל ברכב - בסכום אומנם  הנמוך מזה אשר ננקב בחוות דעת שמאי התובע - החזירו את רכב התובע למצבו ערב התאונה.

מכאן שחלה בעניינו של התובע ההלכה לפיה ניזוק אינו חייב לתקן את ניזקו כדי לזכות בפיצוי על ידי מי שאחראי לנזק.