פסק-דין בתיק א 1045/05

1.      המחלוקת שבפני נסבה סביב גבולותיה של חטיבת קרקע באזור התעשיה טול כרם מערב.

לטענת התובעת, שלה זכויות חכירה בשלושה מגרשים באיזור (2, 2א', 2ב'), פלשו הנתבעים, אשר להם זכויות חכירה במגרש 5, לחלק ממגרש 2 ולדרך ציבורית סמוכה ובנו שלא כדין חומת אבן ומבנה, תוך הסגת גבולה.

עותרת התובעת בתביעתה לצו לסילוק ידם של הנתבעים מהשטח השייך לה, ולהריסת החומה והמבנה שהוקם עליו. עוד תובעת התובעת סעד של סילוק יד מתוואי הדרך הציבורית, עליו ממוקם חלק מהמבנה ו/או החומה וכן דמי שימוש, או דמי שכירות ראויים עבור התקופה בה עומד המבנה שנבנה שלא כדין, על תילו.

הנתבעים חולקים על טענות התובעת בדבר גבולות שטחיה החכורים וטוענים כי התובעת היא שבנתה מבנה ויצקה משטחי בטון על תוואי הדרך הציבורית המתוכננת במקום. "פלישה" זו לתוואי הדרך הציבורית מונעת מהנתבעים, לטענתם, את השימוש בה ומאלצת אותם לעשות שימוש בדרך חלופית אשר עלות אחזקתה גבוהה. המשאיות המגיעות למפעל הנתבעים נאלצות לבצע עקוף מיותר המגדיל את הוצאות ההובלה. את אלה תובעים הנתבעים מהתובעת במסגרת תביעה שכנגד שהגישו יחד עם כתב הגנתם.

סעד נוסף (חלופי) מבוקש ע"י הנתבעים, לפי סעיף 23 לחוק המקרקעין. לאמור: אם וככל שייקבע כי חומת האבן שהוקמה על ידם והמבנה חודרים לשטח התובעת, יותר להם ע"י בית המשפט לרכוש ממנה שטח זה.

2.      את טענותיהם בדבר גבולות חלקת המריבה תמכו שני הצדדים בחוות דעת של מודדים מוסמכים מטעמם.

התובעת הציגה את חוות דעתו של המודד רפאל יכין אשר קבע בחוות דעתו (ת/1):

"לאור כל הנ"ל ברור כי קטע הקיר והבנין שנבנו ע"י חברת גשורי ומודגשים בקו אדום במפה (שצורפה לחוות הדעת כנספח 3 - נ.י.) נמצאים בתחום השטח של גרין נצר שגבולותיו סומנו על ידינו בהתאם לחוזה מיום 19.9.83 (נספח מס' 1). בחוות הדעת הנגדית אין כל ערעור על כך. יתירה מכך: לא הוגשה כלל מפת מדידה כלשהי".

הנתבעים הגיבו בחוות דעת מטעמם (נ/4) בה נקבע:

"לאור הסטיות אותן ציינתי לא ניתן לקבל את הרשום במפת המדידה בכלל ולגבי השטח עליו רשום "תפוס ע"י גשורי" בפרט".

ממשיך וקובע המומחה מטעם הנתבעים ירון לזר:

"כתוצאה מהאמור לעיל באתי לכלל דעה לפיה לא ניתן לקבוע בצורה ודאית את גבולות המגרשים ולמעשה אין בפועל כל הבחנה ברורה המגדירה את מספרי החלקות המייצגים את היקפם המדויק של הזכויות השונות בקרקע".

(ראה סעיף 4(א) לחוות הדעת נ/4).

עומדות, אם כך, זו מול זו, שתי חוות דעת של מודדים מוסמכים. זו של התובעת התומכת בגירסתה לפיה בנו הנתבעים, או מי מהם, בשטחה וזו של הנתבעים אשר שוללת קביעה זו, אם כי אין בה קביעה פוזיטיבית אחרת.

במהלך חקירתו הנגדית, אישר לזר כי לצורך הכנת חוות הדעת כלל לא הוצגו בפניו חוזי חכירה ותשריטים מטעם בעלת הקרקע, מהם  ניתן ללמוד על היקף המגרשים והזכויות שרכשו הנתבעים.

נסיבות אלה וקביעותיו של לזר בחוות דעתו מחזקות, למעשה, את קביעותיו של המודד רפאל יכין.

מכל מקום, קביעותיו של יכין לא נסתרו במהלך חקירת שני המודדים בבית המשפט ולא בראיות אחרות.

את טענת הנתבעים, לפיה אין לבסס את קביעת גבולות השטחים הנ"ל על חוות הדעת של יכין מטעמים שפורטו על ידם, אין בידי לקבל. קביעותיו בחוות הדעת והסבריו במהלך חקירתו בבית המשפט מקובלים עלי ומעוגנים על נתונים אובייקטיבים מבוססים.

      3.   משכך, ועל יסוד קביעותיו וחוות דעתו של המודד רפאל יכין, אני קובע כי הנתבעים פלשו שלא כדין למגרשה של התובעת, לשטח של 524 מ"ר במגרשה, אשר את זכויות החכירה עליו רכשה כדין מבעליו. שטח זה סומן בתשריט שצורף כנספח 3 לחוות דעתו של יכין ת/1 בקו אדום.