פסק-דין בתיק א 10443/03

מבוא

1.         עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לתובע בעת עבודתו אצל הנתבעת 1 בחצרי הנתבעת 2 ביום 9.3.99.

2.         התובע יליד 18.10.53, עבד בזמנים הרלוונטיים לתאונה כמנופאי ומפעיל עגורן אצל הנתבעת 1. במסגרת עבודתו נדרש לבדוק מטען שהיה על הנתבעת 1 לפרוק מאוניה שעגנה בנמל חיפה. תוך כדי עבודתו זו נחבל וסבל מפגיעה בכתפו, גבו וידו הימנית.

3.         הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

דיון בשאלת האחריות

גרסת התובע וטענותיו

4.         התובע טוען בתצהירו כדלקמן:

"בתאריך 09.03.1999 נתבקשתי ע"י מנהל התפעול של הנתבעת מס' 1 לעלות, במסגרת עבודתי, על סיפון האונייה LUMEN V / M (להלן: "האונייה") אשר עגנה בנמל חיפה (להלן: "הנמל"), על מנת לבדוק מטען במחסן האונייה אותו עמדנו לפרוק, וכן להודיע למנהל התפעול באם המנוף אשר נשלח לביצוע עבודת הפריקה אכן מתאים להרמת המטען או שמא דרוש מנוף אחר בעל כושר הרמה גדול יותר.

בהתאם להנחיות שקיבלתי ממעבידי, נכנסתי לתחום הנמל באמצעות רישיון כניסה אשר הונפק על ידי הנתבעת 2 ונמסר לי עובר להגעתי לנמל. במהלך ביצוע עבודתי נעמדתי על מכסה מחסן האונייה, בו היה מאוחסן המטען שנועד להרמה, ושהיה פתוח בחלקו, על מנת לתכנן את הרמת המטען כאשר מנהל העבודה מטעם הנתבעת 2 מנחה אותי כל העת, באשר למטען המיועד להרמה, וכל זאת כשאנו ניצבים על מכסה מחסן האונייה. בבואי לרדת ממכסה מחסן האונייה החליקה לפתע רגלי, איבדתי את שיווי משקלי וצנחתי בחוזקה על סיפון האונייה (להלן: "התאונה").  ראה סעיפים 4 ו - 5 לתצהירו.

5.         בעדותו בבית המשפט הוסיף התובע כי נקרא לגשת לנמל לביצוע הבדיקה של המטען בעת שעסק בעבודה אחרת של הנתבעת 1 בצפת. לעבודה זו נקרא באמצעות הקשר והיה לו ברור מה הוא נדרש לבדוק. לטענתו אותה בדיקה אינה דורשת מקצועיות מיוחדת. ראה עדותו בעמ' 16 לפרוטוקול.

הוא מבהיר כי פריקת אונייה לא היה דבר חדש לו באותה העת שכן כבר עסק בכך מספר שנים אך עצם העבודה בנמל מבחינת המנופאי הינה עבודה של "בובה" שאומרים לה מה לעשות, וכדבריו בעמ' 17 לפרוטוקול.

"אתה שואל האם זה נכון שהקשירה וההנפה של המטען מהספינה את המשאית התהליך הזה הוא באחריות המנופאי, אני משיב לך במקרה של הנמלים האחריות הבלעדית על נציג מנופי אבי. הוא קובע לי איזה כבלים לשים, הוא קובע איפה לעמוד עם המנוף, איפה מותר לשים את הרגל, את העומס. יש תוכנית מראש. אני בא כבובה."

הוא מבהיר כי בעבודה זו בנמל הוא אינו בודק את הקשירות ודברים אחרים שכן במקרה זה האחריות לבדיקה זו הינה על צוות הנמל. מכל מקום אותה עבודה בנמל הינה חריגה ומתבצעת לכל היותר פעם עד פעמיים בחודש וישנם חודשים שלא מתבצעת עבודה כזו בכלל.

6.         לטענת התובע הפרו הנתבעות את חובת הזהירות שמוטלת עליהן כלפיו אם כמעבידה ואם כמחזיקת המקרקעין בכך שלא סיפקו לו סביבת עבודה בטוחה ולא דאגו להדרכת בטיחות בטרם עלה על האונייה באשר לסיכונים הכרוכים בכך. כן הפרו הנתבעות חובות חקוקות לרבות תקנות הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) התשנ"ט - 1999 וכן "הנחיות בטיחות לקבלני תפעול בנמלים" שהוצאו על ידי הנתבעת 2.

גרסת הנתבעות וטענותיהן

7.         הנתבעות טוענות מנגד כי התובע כלל לא הבהיר בעדותו מהו המעשה או המחדל מצד הנתבעות אשר גרם לנזק. לטענתן התובע לא הוכיח כי החלקתו מן הספנה לסיפון נגרמה בשל רשלנות הנתבעות או מי מהן. לא בכל פעם שעובד מחליק תוך כדי עבודתו מצאה הפסיקה לחייב את המעביד.

8.         הנתבעות, כל אחת בתורה, אף טוענות כי במעשיהן לא היה משום הפרת חובה חקוקה. התובע נדרש לעלות לאונייה רק לצורך בדיקה ויזואלית של המטען ולא יותר מכך. פעולה זו הינה טריוויאלית והתובע כבר ביצע אותה עשרות פעמים לפני כן ועל כן לא נדרשה כל הדרכת בטיחות עובר לביצוע העבודה.

גרסת הנתבעת 1

9.      גרסת הנתבעת 1 ניתנה מפיו של מי שהיה אחראי פרוייקטים מיוחדים בנתבעת, מר אייל קורנבליט.

10.        לטענת קורנבליט בתצהירו היה על התובע, בתור מפעיל העגורן, לבדוק את סביבת העבודה שלו לפני כל פריקה ולשם כך גם נדרש לעלות על אונייה. זאת הגם שאת הקשירות של המטען לא עושה המנופאי עצמו.

לטענתו, התובע היה מנופאי מנוסה וותיק ולא נדרש לקבל כל הוראות מאיש בטרם עלה על סיפון האונייה. עצם העלייה על סיפון האונייה אינה נחשבת כמקום מסוכן במיוחד כאשר התובע לא נדרש לעבודה פיזית על הסיפון.

11.        במקרה נשוא התביעה הכין קורנבליט את תוכנית ההנפה של המטען אך היה צריך לבדוק בעין היכן נמצא חלקו הכבד יותר של המטען כדי לדעת היכן למקם את המנוף הגדול מבין שני המנופים שהיו אמורים להשתתף בהנפה. עניין זה התבקש התובע לבדוק על ידי קורנבליט.