פסק-דין בתיק א 1043/98

1.         התובע יליד 1971, תושב הכפר מזרעה אלג'רבייה בנפת רמאללה, נפגע ביום 14.1.91 ברגלו הימנית מירי של כוחות צה"ל.

זוהי תביעתו נגד המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון ונגד משרד הביטחון בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות האירוע.

2.         בטרם אדון לגופה של התביעה, נדרש להתייחס לטענה מקדמית שהועלתה על ידי הנתבעים לפיה התביעה התיישנה.

הבסיס לטענת ההתיישנות נעוץ בכך, שהתביעה הוגשה רק ביום 2.9.98, כלומר שבע שנים, שבעה חודשים ומחצה לאחר קרות האירוע המזיק. יחד עם זאת,  הדין הוא, כי יש להעלות טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה, והצדדים חלוקים בשאלה האם מועד העלאת הטענה במקרה דנן, אכן היה בהזדמנות הראשונה, שאם לא כן מוחזקים הנתבעים כמי שוויתרו על טענתם זו.

מבחינה עובדתית צריך להדגיש, כי במסגרת כתב התביעה צויין, כי שנת לידתו של התובע הינה 1974, כלומר, כי היה קטין בעת שנפגע. לנוכח מידע זה ובאותו שלב, לא היה מקום להעלאת טענת התיישנות, ואין חולק כי הזדמנותם הראשונה של הנתבעים להעלות טענה זו לא היתה קיימת בעת הגשת כתב ההגנה. כן יש להבהיר, כי בתצהיר תשובותיו לשאלון הנתבעים, ציין התובע כי שנת לידתו הינה 1979. נתון שלישי לגבי שנת לידתו  של התובע הוצג במסגרת תצהיר עדותו הראשית.  בתצהיר שהוגש ביום 15.3.00, צויין שהתובע נולד בשנת 1971.

עד ליום 10.1.02 שאז נחקר התובע על תצהירו, לא נעשה דבר כדי לברר את פשר הגירסאות השונות לגבי התאריך בו נולד. במועד זה, במהלך חקירתו הנגדית נשאל התובע  אודות גילו. הוא גם  נדרש להציג תעודת זהות ובתוך כך התברר שהתובע נולד ביום  20.1.71, כפי שצויין בתצהיר עדותו הראשית. לנוכח גילוי זה שהוצג על ידי ב"כ התובע  כטעות סופר, הוסכם על תיקון כתב התביעה "על אתר ובכתב יד" ללא צורך בהגשת כתב תביעה מתוקן (עמ' 10 לפרוטוקול).  מפי ב"כ הנתבעים נרשם באותו מעמד בפרוטוקול, שבעקבות תיקון זה מבוקש "לתקן גם את כתב ההגנה על אתר ולהעלות את טענת ההתיישנות". עוד נרשם בהקשר זה: "אם התובע יליד 20.1.71, התובע היה בן 20 ביום האירוע שהיה ביום 14.1.91. כתב התביעה הוגש ביום 2.9.98, 8 חודשים לאחר מועד ההתיישנות. אעביר במסגרת הסיכומים את התייחסותי לענין זה."

לטענת התובע, ההזדמנות הראשונה להעלאת הטענה התגבשה לאחר הגשת תצהיר עדותו הראשית, ומשהמתינו הנתבעים קרוב לשנתיים, עד לדיון בינואר 2002, ויתרו בכך על טענתם.

לעומת זאת טוענים הנתבעים, כי בנסיבות בהן שנת הלידה אשר צויינה בכתב התביעה איננה נכונה, לא היה מקום  להטיל עליהם נטל בלתי סביר לברר ולחקור את נכונותו של נתון זה. כן טוענים הם, שהמועד בו נחקר התובע על תצהירו היה מבחינתם ההזדמנות הראשונה להעלות את טענת ההתיישנות, באשר רק אז נודע להם תאריך הלידה הנכון.

מקובלת עליי הטענה, כי אין להטיל על נתבע חובה לברר עם הגשת התביעה את נכונותו של פרט כה בסיסי כשנת לידתו של התובע, לשם בדיקת שאלת ההתיישנות.  יש גם לקבוע, כי משהוצגו בענין זה גירסאות נוספות בשלבים מאוחרים יותר, מצופה היה מב"כ התובע לברר  ביוזמתו מה היא הגירסה הנכונה ולנקוט בצעדים לתיקון כתב התביעה, אלא שהנושא נשאר פתוח במשך תקופה ארוכה מאוד עד למועד בו נחקר התובע על תצהירו.

במצב דברים זה, שבו היתה קיימת אי וודאות לגבי שנת לידתו של התובע, הצדק עם הנתבעים אשר טוענים כי תאריך הלידה הנכון נודע להם לראשונה רק ביום 10.1.02, שאז ובעקבות תיקון כתב התביעה הועלתה על ידם טענת ההתיישנות, לאלתר ובהזדמנות הראשונה.

כאמור, ביום האירוע (14.1.91) התובע היה כבן 20. תביעתו הוגשה ביום 2.9.98, בחלוף יותר מ- 7 שנים לאחר המקרה ועל כן דינה להידחות  מחמת התיישנות.

3.         אף שהועלתה בזמנו טענת התיישנות, נתקיים הליך מלא  של שמיעת ראיות, תוך שב"כ הנתבעים הודיעה שהטענות המשפטיות בענין ההתיישנות יפורטו במסגרת הסיכומים. לאור זאת, סבורני כי ראוי לדון בתביעה לגופה, מה גם שייתכן שסוגיית ההתיישנות תועלה  בערעור שיוגש על  פסק הדין.

4.         לטענת התובע, הוא נפגע כאשר כוח של כ- 6 חיילי צה"ל ירה לעברו יריות, ללא התרעה מוקדמת וללא כל סיבה נראית לעין, וזאת בעת שהמתין בתחנת ההסעה במרכז כפר מגוריו, במטרה להגיע למקום עבודתו בירושלים.

            לאחר שנפגע, הועבר התובע לבית החולים הממשלתי ברמאללה, שם אובחן כסובל מפציעת ירי בשליש העליון של הירך הימנית. הפגיעה היתה ברקמות רכות, ולא אותרו שברים. מאוחר יותר נותחה רגלו של התובע והקליע הורחק.

            מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר קלצ'קו, מנתח אורטופד, בה נכתב:

            "בבדיקה - רגל שמוטה מצד ימין ( Drop foot ), משתמש במכשיר פיני קצר לרגל לתמיכת כף הרגל הימנית. יתר התנועות שמורות. קיים דלדול בשרירי השוק הימנית וירידה בכוח הגס ביחס לגפה השמאלית התחתונה. מצבו תואם נכות של 30% לצמיתות בהתאמה לסעיף 35(1)ג'. הפגיעה תפקודית ותגביל את הנבדק בכל פעילות הכרוכה בעמידה או בהליכה ובמאמץ. הוא יזדקק גם בעתיד באופן קבוע למכשיר קצר לרגל הימנית".

            המומחה מטעם הנתבעים, ד"ר לוינקוף, אישר אף הוא, כי שיעור נכותו של התובע הינו 30%.

5.         בכתב הגנתם טענו הנתבעים, כי נסיבות פגיעתו של התובע לא היו כפי שתוארו על ידו. לטענתם, ביום 14.1.91 הגיע כוח צה"ל למזרעה אלג'רבייה במסגרת פעילות צבאית, ונקלע לאירוע שכלל התקהלות של רבים מבני הכפר, תוך זריקת אבנים מסיבית אל עבר החיילים, וחסימת מעבר באופן שמנע מהם אפשרות יציאה מן הישוב.

במהלך האירוע, כך לשיטת הנתבעים, נחשפו החיילים לסכנת חיים ממשית, ועל כן בוצע ירי אל עבר מקומיים בהתאם לנוהלי הפתיחה באש.