פסק-דין בתיק א 10424/97

1.         תביעת נזיקין נגד הנתבעת בהתייחס לנזק, שנטען כי נגרם לתובע בגין  רשלנות בטיפול בו על ידי הנתבעת או הפועלים מטעמה.

            בהסכמת הצדדים הוחלט בישיבה מיום 2/1/01 לפצל את הדיון. כך שבית המשפט ידון תחילה בשאלת החבות. לכן פסק-דין  זה דן בשאלת החבות בלבד.

            התובע היה  כבן 47 שנה (יליד 1946) כאשר אושפז בבית חולים כרמל בחיפה, השייך לנתבעת, בגלל דמם מכיב בתירסריון שהיה מוכר למטפלים עוד מאוגוסט 1992. בבירור שנעשה במשך האישפוז, נמצאו פוליפים מרובים בקיבה וכן פוליפים מרובים לכל אורך הקולון ובמיוחד ברקטום. בעקבות הנ"ל נותח התובע ביום 1/9/93 על ידי פרופ' מיכאל קראוס וד"ר אבי היינריך אשר בצעו בתובע: 

              Total colectomy, J pouch, double stapling ileo-enal anastomosis  (להלן: הניתוח).

            בבדיקה פתולוגית של המעי הגס בעקבות הנ"ל נמצאו כ- 400 פוליפים, כאשר הצפיפות הרבה ביותר (של הפוליפים) נמצאה ברקטום. כעבור 11 ימים מהניתוח הנ"ל שוחרר התובע מבית החולים. דא עקא שהוחזר לבית החולים שלושה ימים לאחר מכן בגלל דמם מכיב התריסריון.

            שבועיים לאחר מכן ביום 30/9/93 התחדש הדימום באופן מסיבי, התובע נכנס למצב של הלם, ובעקבות כך נותח באופן דחוף ועבר: Vagotomy + Pyloroplasty עם תפירה של הכיב המדמם.

            עד כאן עובדות שאין מחלוקת לגביהן.

            כשנתיים ותשעה חודשים לאחר הניתוח,  ביום 21/5/96 נבדק התובע על ידי פרופ' אייל מחמת תלונות על אין אונות, ושלשולים מרובים.

2.         בהסכמת הצדדים מונה פרופ' עמרם איילון (להלן: איילון) כמומחה מטעם בית המשפט. איילון נתן שתי חוות דעת. הראשונה מיום 30/5/00 (ב/1) והשנייה מיום 30/11/01 (ב/2). כמו כן נעזר איילון בד"ר יעקב חנני (להלן: חנני) שגם חוות דעתו (מיום 9/12/99) הוגשה לבית המשפט וצורפה לחווה"ד של איילון. גם איילון וגם חנני נחקרו על ידי ב"כ הצדדים במהלך המשפט.

3.         הטענה העיקרית שבכתב התביעה המסתמכת על חוות דעתו של פרופ' אייל היא כי בעקבות פגיעה בפלקסוסים העצביים באגן, כתוצאה מהניתוח, נגרם לתובע אובדן כוח גברא.  עוד טוענים התובעים, כי הפגיעה בכוח הגברא, נגרמה ברשלנות רופאי הנתבעת וכי חובת ההוכחה על הנתבעת להראות כי הנזקים שנגרמו לתובע היו שלא ברשלנותה, וכן עליה להוכיח שאין קשר סיבתי בין אובדן כוח הגברא לניתוח שרופאי הנתבעת בצעו בתובע. כך פורטו הדברים בכתב התביעה:

א.         הנתבעת לא עבדה בשיטה המקובלת כפי שנהוג בבתי חולים אחרים בסוג זה של טיפולים.

ב.         צוות הרופאים האחים והאחיות שעבדו מטעם הנתבעת (בטיפול בתובע) לא היה מיומן דיו ולא הגיב בצורה המתאימה להתפתחויות תוך כדי ואחרי הטיפול.

ג.          הרופאים הפרו חובת זהירות שהם חייבים לתובע בשל היחסים המיוחדים שבין רופא וחולה.

ד.         הרופאים ו/או הצוות הרפואי התנהגו בצורה בלתי סבירה ובלתי מתקבלת על הדעת ו/או לא התנהגו בצורה סבירה ומקובלת ובמעשיהם ו/או מחדליהם הרשלניים גרמו למצבו הקשה של התובע.

ה.         הצוות הרפואי לא הביא לידיעת התובע ובני משפחתו את המידע הנחוץ בדבר סיכוני הטיפול אותו עבר התובע וחלופותיו ולא קיבל את אישור התובע לסוג טיפול זה.

ו.          הנתבעת בצעה כלפי התובע עוולה של תקיפה לפי סעיף 29 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), בכך שבצעה בו ניתוח מבלי שהסבירה לו את מהלך הניתוח, את האפשרויות האלטרנטיביות העומדות בפניו ואת תוצאות הניתוח החמורות אשר התובע ומשפחתו היו צפויים להם.

ז.          הנתבעת הייתה חייבת להסביר לתובע כי מצבו הרפואי ניתן לטיפול בשתי דרכי טיפול חילופיות. ניתוח של השארת הרקטום עם חיבור למעי הדק או אפשרות של ניתוח החלק הסופי של המעי, מבלי לפגוע גם בחלק ההיקפי של הקצה הסופי של הרקטום.

ח.         אם הנתבעת הייתה מטפלת בתובע באחת מן האלטרנטיבות הנ"ל היה נהנה מאיכות חיים גבוהה יותר מזאת הנוכחית.

ט.         הנתבעת סתרה בהתנהגותה נהלים רפואיים מקובלים וטפלה בתובע במיומנות נמוכה שאינה מקובלת ובכך גרמה לו למצב של אין אונות צמיתה.