פסק-דין בתיק א 104237/00

מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

התובעת, אורלי משולם (להלן: "התובעת"), ילידת 1967, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום  4.6.00 (להלן: "התאונה").

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), כתאונת עבודה.

הנתבעות מודות בחבות והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

מהות הפגיעה והנכות

2.         התובעת נפגעה בעת שהרכב בו נהגה, נפגע מאחור. לאחר התאונה, נבדקה התובעת, בחדר המיון בבי"ח שיבא, שם התלוננה על כאבי גב וצוואר.

התובעת המשיכה להתלונן על כאבי צוואר קשים ותרדמת ביד ובלחי שמאל. בבדיקות הדמיה, אובחן בקע דיסק עם לחץ על חוט השדרה ולאחר שטיפולי פיזיותרפיה וטיפולים תרופתיים, לרבות זריקות נגד כאבים, שקיבלה התובעת במסגרת קופת החולים ומרפאת כאב, לא הביאו להטבה, עברה התובעת, ביום 3.7.01, ניתוח כריתת דיסק וקיבוע קידמי, בגובה חוליות 6-5C. 

בנוסף, התובעת סבלה מהפרעות שינה, כאבי ראש והתקפי חרדה. בעקבות שני ניסיונות אובדניים, הופנתה התובעת, לטיפול נפשי במסגרת מרפאה פסיכיאטרית.

3.         ד"ר ישראל כספי, אשר מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, ציין בחוות דעתו, מיום 18.7.01  (להלן: "חוות הדעת הראשונה") כי בלט הדיסק עם לחץ על חוט השדרה, גורם הן לכאב בתנועות הצוואר והן לגירוי שורשי ביד שמאל. ד"ר כספי אישר את תקופת אי הכושר, למשך 220 יום, בהתאם לתעוד הרפואי, והעריך את הנכות הצמיתה, בשיעור של 15%.

            ד"ר כספי, שב ובדק את התובעת, לאחר הניתוח אותו עברה. בחוות דעתו המשלימה, מיום 10.4.05, ציין ד"ר כספי כי הניתוח הביא להקלה זמנית, אם כי התובעת ממשיכה להתלונן על כאבים וצוואר תפוס. ד"ר כספי ציין כי ממצאי הגירוי העיצבי ובלט הדיסק שהודגם בהדמייה, חלפו בעקבות הניתוח אך נשארה הגבלה קלה בתנועות הצוואר, אשר את הנכות בגינה, העריך בשיעור של 10%.

4.         בנוסף, נבדקה התובעת על ידי פרופ' נוימן אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום הפסיכאטרי. פרופ' נוימן, העריך את נכותה של התובעת, בשיעור של 10%, באופן זמני, למשך שלוש שנים וציין כי מחצית הנכות, מיוחסת לתאונה ומחציתה, להפרעת אישיות בסיסית.

בין לבין, נבדקה התובעת, על ידי ועדה רפואית של המל"ל, אשר ביום 7.7.03, קבעה את נכותה הצמיתה, בתחום הפסיכיאטרי, בשיעור של 10%.

על פי החלטת כב' השופטת קוברסקי, מיום 31.3.05, הנכות הנפשית, כפי שנקבעה על ידי המל"ל, מחייבת לצרכי תביעה זו, מכח סעיף 6 ב' לחוק. 

5.         התובעת טוענת כי  הנכות שנקבעה, על ידי ד"ר כספי, אינה תואמת את חומרת מצבה, כפי שהוא משתקף מהתעוד הרפואי בכלל ותיק הטיפול במרפאתו של ד"ר מזור, אשר טיפל בה, במסגרת קופת החולים, בפרט.

התובעת זימנה  לעדות  את הרופא המטפל, ד"ר מזור, אשר ציין בתצהירו, ת/1, כי התובעת היתה מגיעה למרפאתו, לעיתים קרובות, כשהיא נאנקת מכאבים וצווארה תפוס וכי לאחר שניסה טיפול  תרופתי, טיפל בה בזריקות פלקסין וולטרן אשר בתחילה הועילו אך בהמשך, הפסיקו להשפיע, כך שנאלץ להפנותה לטיפול בבי"ח. תיקה עב הכרס של התובעת, במרפאתו של ד"ר מזור, הוגש וסומן, ת/2 והמשכו, לגבי התקופה שלאחר יולי 2006, ת/10. ד"ר מזור, ציין בחקירתו הנגדית כי המקרה של התובעת,   "...הכי חמור שאי פעם נתקלתי במקרה הזה של בעיות צוואר כמו שהיו לה. מתן הזריקות זאת לא אינדיקציה יחידה לכך שהמקרה הוא הכי חמור שנתקלתי" (עמ' 12 לפרוטוקול). ד"ר מזור, הוסיף וציין כי היות והתובעת עבדה בסניף הדואר, הסמוך למרפאתו וכיוון שרצה לבדוק אם לתנאי עבודתה, יש השפעה על כאבי הצוואר שלה, ביקר מיוזמתו, במקום עבודתה, וכדבריו: "...מכיוון שראיתי אותה בסיבלה וראיתי אותה כמעט כל יום וניסיתי לעזור לה וראיתי צורך לבקר במקום העבודה ולראות אם יש השפעה למקום העבודה על הכאבים וראיתי שאכן כן, הצעתי לה הצעות יעול" (עמ' 11 לפרוטוקול).

6.         ד"ר כספי, אשר נדרש לחקירה על חוות דעתו, ציין בעדותו כי בבדיקה מצא הגבלה בתנועות הכיפוף והישור וכי לדעתו, לא ניתן להסתמך על הרישומים בתיק הרפואי אצל ד"ר מזור, בדבר "הגבלה קשה", שכן התעוד הרפואי, אינו כולל פירוט של טווחי התנועה שנמצאו (עמ' 35-34 לפרוטוקול). ד"ר כספי, הוסיף וציין כי:

"ת.      לפי ממצאי הבדיקה שלי, היא מסוגלת לעשות בערך מחצית הדרך לכיפוף ומחצית הדרך ליישור. יכול להיות שזה בגלל הקיבוע או בגלל עווית שרירים שהתפתחה עם הזמן.

אני לא מסכים שצריך להיות קשה להסתכל על אדם שעומד מולה כשהיא יושבת. לא צריך להסתכל על התקרה. אם צריך להתקשר על מישהו (צ"ל: לתקשר עם מישהו - ב.ט.) שיושב על גובה, אני מניח שזה יכאב לה. אבל כמעט לכל דבר יש פתרון.

ש.        האם נכון שתנועות יישור וכיפוף של הצוואר, הן התנועות העיקריות של הצוואר?

ת.        ממש לא. אני חושב שתנועת הצידוד, מבחינתי, היא החשובה. לגבי דידי, התנועה במישור הצידוד היא החשובה ביותר. מבחינת הבטיחות בחיי היום יום, לצורך נהיגה או אם מישהו קורא לך, תנועה הצידוד חשובה. מבחינת חיי היום יום, טווח התנועות שיש לה מספק מבחינת כיפוף ויישור לתפקוד יום יומי" (עמ' 41 לפרוטוקול).

ד"ר כספי ציין כי מצבה של התובעת, השתנה לחלוטין, בעקבות הניתוח המוצלח שעברה ובעוד שלפני הניתוח, היה ממצא הדמייתי של בלט דיסק ובבדיקה קלינית הודגם גירוי עצבי חזק מאוד הרי "הניתוח עבר בהצלחה. הגירוי של העצב חלף לחלוטין". דר' כספי הוסיף וציין כי בבדיקת MRI , לא מודגם לחץ על השק, כפי שהיה עובר לניתוח (עמ' 37 לפרוטוקול). ד"ר כספי, הסביר כי בדיקת ה-MRI, ממרץ 2006, ת/7, מדגימה מצב תקין לאחר ניתוח בגובה C5-6 וכי בלט הדיסק המודגם בגובה C6-7, הוא בלט פיזיולוגי שאין לו כל משמעות פתולוגית ואין כל קשר בינו לבין התאונה או הניתוח (עמ' 38-37 לפרוטוקול).

ד"ר כספי, אישר בעדותו כי מקובל עליו שהיו לתובעת כאבים עזים (עמ' 35 לפרוטוקול), אך ציין כי לאחר הניתוח המוצלח, היה מצפה להטבה שכן: "לאחר הניתוח, נשללו כל הגורמים האובייקטיביים - אורגניים" (עמ' 37 לפרוטוקול). ד"ר כספי ציין כי אינו שולל את העובדה שהתובעת סובלת מכאבי צוואר אלא שבהעדר הסבר אורגני, הינו סבור כי הגורם לכאב הינו הבעיה הנפשית, וכדבריו: