פסק-דין בתיק א 10411/04

1.    בסניף קרית שרת של הבנק הנתבע (להלן: " הבנק") נפתח ביוני 1986 חשבון משותף לבני הזוג שרה ומשה פרץ ז"ל ובתם, טניה טרבזניק ז"ל (להלן: " טניה"). שרה פרץ ז"ל נפטרה ב-7.11.93 ובתאריך כלשהו, בין השנים 1993-1994, צורף לחשבון שלמה פרץ - בנם של שרה ומשה פרץ ז"ל, ואחיה של טניה.

ב-26.1.97 הלכה טניה לבית עולמה ומספר ימים לאחר מכן, ב-2.2.1997, פנה אביה, משה פרץ, לבנק בבקשה להפוך את החשבון המשותף לחשבון על שמו בלבד, והודיע על פטירתה של טניה. למחרת היום, חזר בו משה פרץ מבקשה זו, אך כעבור מספר חודשים, ב-17.12.1997 הורו משה ושלמה פרץ לבנק להעביר את כספי הפיקדונות המקושרים לחשבון המשותף - אלה עמדו אז על כ-400,000 ש"ח - לחשבון אחר שנפתח באותו סניף על שמם בלבד. כחלוף שנה נוספת, ב-16.11.1998 הועבר סכום של 402,000 ש"ח לחשבון אחר שנוהל על שמו של שלמה פרץ בלבד. משה פרץ האב, נפטר ב-30.10.2001.

2.    התובעים כאן הם ילדיה של טניה. לטענתם, 1/3 מהכספים שהיו בחשבון המשותף עובר לפטירת אמם -  היו שייכים לה, ומאחר שב-25.12.1996 הועבר לחשבון העו"ש המשותף סכום של 445,460 ש"ח מכספי הפיקדונות המקושרים לחשבון זה (נספח ג' לכתב התביעה), הם מבקשים לחייב את הנתבעים לשלם להם 148,486 ש"ח, בצירוף "ריבית חוקית מירבית ובסה"כ 416,323 ש"ח".

הבנק אגב טוען, בהסתמך על אישור יתרות ל-31.12.1996 (נספח ד' לתצהיר הבנק), שעובר לפטירתה של טניה, היתרה בפיקדונות המקושרים לחשבון המשותף עמדה על כ-400,000 ש"ח בלבד. ואומנם, ביום בו הועבר הסכום של 445,460 ש"ח לחשבון העו"ש, עמד החשבון ביתרת חובה של כ-412,685 ש"ח, כך שלאחר זקיפת כספי הפיקדונות לחשבון העו"ש נותרה בו יתרת זכות צנועה של כ- 32,543 ש"ח. נראה אפוא שאת סכום התביעה היה על התובעים "לגזור" מסכום הצבירה בפיקדונות שב- 31.12.1996 עמד כאמור על כ-400,000 ש"ח. 

תביעה זו הוגשה על ידי התובעים רק ב-5.1.2004 - כמעט 7 שנים מאז נפטרה אמם, טניה. התובעים מסבירים זאת בכך שעל דבר הכספים בחשבון המשותף, נודע להם רק בסמוך לאוקטובר 2002 כשבמסגרת הליכים שפתחו נגד דודם, הנתבע 1, בגין צוואת הסב משה פרץ, התגלגל לידיהם מסמך המעיד על קיומם.

3.     על החשבון המשותף והשינויים שחלו בו ידועים לנו הפרטים הבאים.

עם פתיחת החשבון ביוני 1986, חתמו שלושת השותפים דאז: שרה פרץ, משה פרץ וטניה על "תנאי ניהול חשבון עו"ש חש"ק/חח"ק" הכוללים סעיף " הוותרות בחיים" לפיו, במקרה שמספר השותפים בחשבון יקטן מחמת פטירתו של מי מהם, הנותרים בחיים יהיו זכאים להמשיך לעשות פעולות בחשבון "וליורשיו של כל נפטר כנ"ל ומנהלי עזבונו לא תהיה זכות כל שהיא לפעול בחשבון" (סעיף 15 לתנאים הנ"ל).

למרות שזמן מה לאחר פטירתה של שרה פרץ, צורף לחשבון שותף חדש - שלמה פרץ, "תנאי ניהול החשבון" לא "רועננו" וטופס חדש של תנאים כאלה לא נחתם. שלמה פרץ הוחתם על ידי הבנק רק על טופס דוגמת חתימה שעליו חתומים גם משה פרץ וטניה.

הטופס הזה (נספח ב' לתצהיר מטעם הבנק) אינו נושא תאריך, ומר אלן נדלר שהעיד לבנק סבור, שמי שהחתים עליו את שלמה פרץ, נטל את הטופס הישן של דוגמת חתימה שנחתם בעת פתיחת החשבון; כתב את שמו של שלמה על השם "שרה" אשר מופיע במקום המיועד לרישום שמות בעלי החשבון; הוסיף את פרטיו המזהים של שלמה מתחת לפרטיהם של 3 השותפים המקוריים לחשבון, וכתב "ז"ל" לצד שמה של שרה (פרוטוקול מ-5.9.2006, עמ' 12).

יתכן שמר נדלר צודק ועם זאת ראוי לציין: במקום המיועד לחתימות של בעלי החשבון, מופיעות 3 חתימות בלבד. השוואת החתימות שעל טופס תנאי ניהול חשבון עם החתימות שעל טופס דוגמאות החתימה מעלה שחתימתה של שרה ז"ל אינה נמצאת בין החתימות שעל הטופס האחרון, ואם אכן מדובר בטופס המקורי של דוגמאות החתימה - כיצד זה שהחתימה של שרה פרץ אינה מופיעה בו, למרות שהיא כן חתומה על טופס " תנאי ניהול חשבון".

אשר לזכויות החתימה בחשבון - לצד המלים " הרכב החתימות" כתוב: " חותמים כל אחד לחוד" אף שבמקום המיועד לרישום שמות בעלי החשבון כתוב: " פרץ שלמה וטניה טרבזניק ו/או פרץ משה".

4.    אשר לעילות התביעה  -

בעוד שעילת התביעה נגד הנתבע 1 נסמכת על זכותה הקניינית הנטענת של טניה בכספי הפיקדונות, ועל זכותם של התובעים בכספים הנ"ל כיורשיה, הרי כלפי הבנק הטיעון הוא:

צירופו של שלמה פרץ לחשבון לאחר פטירתה של טניה נעשה באופן שהפקיע את זכותם של השותפים לפעול בחשבון;

בכל מקרה, לאחר פטירתה של טניה היה זה מחובתו של הבנק להודיע לתובעים על דבר קיומם של כספי פיקדונות ולמנוע כל פעולה בחשבון המשותף על מנת שזכויות אמם וזכויותיהם כיורשיה ימומשו. משלא עשה כן, עוול הבנק כלפיהם. 

הנתבע 1 כופר בזכות הקניינית הנטענת של טניה ושל יורשיה בכספי הפיקדונות, ואילו הבנק נתלה בעיקר בכך שמשה פרץ חתם גם הוא על ההוראה להעביר את כספי הפיקדונות מהחשבון המשותף לחשבון אחר, כפי שרשאי היה לעשות בהתאם לתנאי ניהול החשבון אשר כללו כאמור סעיף היוותרות בחיים. להלן, אתייחס לטענות הללו, אם כי לא כסדרן, ואפתח בטענות התובעים כלפי הבנק. 

5.    טענתם הראשונה של התובעים היא כי משלא נחתם מחדש סעיף " היוותרות בחיים", עם צירופו של שלמה פרץ לחשבון, פקע הסדר ה" היוותרות בחיים" לפי סעיף 15 בטופס "ניהול תנאי חשבון" אשר נחתם לעת פתיחת החשבון ב-1986. 

טעמם הוא: סעיף היוותרות בחיים נועד אומנם להגן על הבנק אבל הוא גם "גילוי דעת" של השותפים בחשבון כי הם " סומכים אחד על השני בהרכב הספיציפי הזה ומוותרים על זכותם שלאחר מותם יופסקו למעשה הפעולות בחשבון עד כניסת יורשיהם לנעליהם" - מה שלא בהכרח נכון כאשר מצורף אדם נוסף לחשבון. לכן, בהעדר אמירה מפורשת בעניין זה של כל השותפים,  באמצעות חתימה שלהם על טופס חדש של ניהול תנאי חשבון, יש לראות את סעיף ההיוותרות בחיים אשר כלול בטופס האחד שנחתם בשעתו - כאילו לא נחתם כלל (סעיף 19 לסיכומים).  

טענת התובעים מסברת את האוזן כשלעצמה, ולא רק ביחס לסעיף היוותרות בחיים - הרי עצם צירופו של שותף חדש לחשבון טעון הסכמה של כל השותפים, וברור שהחתמת השותף החדש, שלמה פרץ, על טופס דוגמאות חתימה שאולי כבר היה חתום על ידי השותפים הוותיקים )או על ידי חלקם), אינו מספק ראיה של ממש להסכמה הדרושה.