פסק-דין בתיק א 1041/03

1.       המדובר בתביעה כספית שהוגשה ע"ס 230,938.79 ש"ח בגין ארבעה שיקים שנמשכו בחתימת הנתבעת 3 לפקודת הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעים") ואשר הוסבו לתובע.

כנגד הנתבעת 3 ניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה עוד ביום 19.3.2003, בעוד התביעה כנגד הנתבע 4 נמחקה ביום 6.12.2005 בהעדר המצאה כדין.

2.       ביום 1.9.2004 נדחתה בקשת רשות להתגונן שהגישו הנתבעים, ככל שהיא מתייחסת לאחד השיקים ע"ס 83,200 ש"ח, ובעקבות כך ניתן פסק דין חלקי. באותה החלטה קבעה כב' הרשמת ספרא-ברנע כי ניתנת רשות להתגונן בפני התביעה בגין שלושת השיקים הנותרים ע"ס 44,100 ש"ח כל אחד, על מנת להכריע בטענת הנתבעים לפיה אישר התובע את היותם של השיקים שיקים טובים ובכך תרם לכשלון הניכיון. כן נקבע כי יש לברר השאלה לגבי הפעולות בהן נקט התובע מאז חזרת השיקים בחודש מאי 2002 ועד הגשת התביעה כנגד הנתבעים ביום 1.1.2003.

3.       בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעם התובע (ת/1), העיד מר סנילביץ כי במועדים הרלוונטיים ניהלו הנתבעים חשבון אצל התובע, בסניף מוריה בחיפה. בימים 2.4.2002 ו- 4.4.2002 ביקשו הנתבעים לבצע עסקאות ניכיון שטרות, במסגרתן רכש התובע את שלושת השיקים נשוא הדיון. באותם מועדים עמד חשבונם ביתרת חוב.

העד הכחיש את הטענה לפיה הוא זה שיזם את ביצוע העסקה עם הנתבעת 3 וכי דרבן את הנתבעים לעשות כן. לדבריו, כל שעשה בהתאם לנוהלי הבנק ולנהוג בעסקאות ניכיון שיקים היה לבצע בדיקת טיב השיקים מול הבנק הנמשך, הואיל וטרם חל מועד פירעונם של השיקים במועד העסקה. בשיחת טלפון שקיים עם פקיד הבנק הנמשך התקבל מידע חיובי ונמסר לו כי אין החזרת שיקים בחשבונה של הנתבעת 3. עוד הוסיף כי מטרת אותה בדיקה היתה לאפשר לתובע להעריך את הסיכון הכרוך בביצוע הניכיון.

4.       הנתבע מצדו העיד בתצהירו (נ/1) כי אותו נציג של הבנק, מר סנילביץ, הוא שאילץ ודחף אותו לבצע את העסקים עם הנתבעים 3 ו- 4, זאת לאחר שבדק את חשבונותיהם בבנק ואמר לו כי מדובר בלקוח מצוין.  לדבריו, לאחר קבלת עצה כה ברורה מנציג הבנק אותו הכיר שנים רבות, הוא לא היסס וביצע את העסקאות שבעטיין נוצר החוב. עוד הוסיף כי אין ולא היה קודם לאותה עסקת ניכיון כל חוב בחשבון הבנק שניהל אצל התובע וכי המלצת נציגו היא זו שגרמה להיווצרות החוב. הנתבע טען עוד כי התובע אחז בשיקים תקופה ארוכה משך מספר חודשים, מבלי לנקוט בכל הליך כנגד החייבים, ואפשר בכך התחמקותם והיעלמות הסחורה שהיתה בבעלותם, ללא עקבות וללא כל אפשרות להיפרע מהחייב האמיתי.  

5.       בחקירתו הנגדית, חזר עד התביעה מר סנילביץ על גרסתו והדגיש כי מעולם לא הכיר את הנתבעת 3 ולא את בעליה, אשר ניהלו חשבונם בבנק אחר, ולכן גם לא יכל להמליץ בפני הנתבע לעשות עסקת הניכיון. לדבריו, הנתבע הוא זה שפנה מיוזמתו לבנק וביקש לבצע עסקה זו משיקולים שלו.

הנתבע מצדו אישר כי הפניה לביצוע עסקת הניכיון נעשתה ביוזמתו (עמ' 8 שורה 2 לפרוטוקול) וכי באותו מועד יתרת החוב בחשבונו עמדה ע"ס של למעלה ממאה אלף ש"ח.

6.       הודאתו של הנתבע בחקירתו הנגדית כי הפניה אל התובע לביצוע עסקאות הניכיון באה מיוזמתו, עומדת בסתירה לגרסה שהעלה בתצהירו כאילו אולץ ונדחף על ידי נציג התובע לבצע עסקאות אלו. יתר על כן, אני מאמין לעד מטעם התובע כי לא הכיר את הנתבעת 3 ואת בעליה אשר ניהלו חשבונם בבנק המזרחי. לכן גם אין כל הגיון בטענה כי המליץ עליהם בפני הנתבע או עודד אותו לבצע העסקה. העובדה שהתובע ערך בירור לגבי סיכויי פירעונם של השיקים ולגבי מצבה הפיננסי של הנתבעת 3, אינה מלמדת על כך שנטל האחריות לפירעונם של השיקים או שפטר את הנתבעים מאחריות בגינם. מקובלת עליי הטענה כי בדיקה זו נעשתה לצורך בחינת הסיכונים שהבנק נוטל, שעה שהוא מאשר עסקת הניכיון.

7.       לא מצאתי יסוד אף לטענת הנתבעים כי העובדה שחלפו מספר חודשים בין סירובם של השיקים להגשת התביעה בתיק דנא,  הביאה לכך שסוכלה האפשרות להיפרע מהנתבעת 3.  הנתבע לא הציג בדל ראיה לגבי מצבה של הנתבעת הנ"ל במועד סירובם של השיקים או בפרק הזמן שחלף מאז ועד להגשת התביעה. מכאן שלא ניתן לקבוע כי אילו פתח התובע בהליכים, זמן קצר לאחר סירובם של השיקים, היתה יכולת הפירעון מאותם חייבים הנתבעים 3 ו- 4, טובה יותר.  הנטל לעניין זה מוטל היה על הנתבעים. הטענה בדבר איתנותה של נתבעת 3 אף אינה מתיישבת עם סירובם של השיקים.

8.       על יסוד מקבץ האמור לעיל, לא ראיתי לקבל את טענות ההגנה שהעלו הנתבעים. לפיכך, אני מקבל את יתרת התביעה ומחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום שלושת השיקים בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מן המועד שבו אמור היה להיפרע כל אחד מהם ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום אלא אם כן סולק תוך 30 יום.

ניתן היום י' בכסלו, תשס"ו (11 בדצמבר 2005)  בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: