פסק-דין בתיק א 10391/06

1.       התובעת ילידת 1.1.40, נפגעה בתאונת דרכים ביום 5.5.05.

          אין מחלוקת לגבי חבותה של הנתבעת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

          המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק.

2.       הפגיעה

          א.      התובעת נפגעה בגבה. בחדר מיון הועלה חשד לשבר בחוליה מתנית L1 . היא שוחררה בלא שאושפזה, עם המלצות לחגורת גב, טיפול תרופתי, 14 ימי מנוחה, המשך מעקב רפואי ובדיקת CT של עמ"ש גבי ומתני.

          ב.      בדיקת מפוי עצמות מיום 19.5.05 אשרה שבר דחיסה בחוליה L1.

          ג.       ביום 27.9.05 אושפזה התובעת ל- 3 ימים לצורך שחזור סגור של השבר בגוף החוליה.

                   שוחררה עם המלצה להמשיך להלך עם חגורת גב.

          ד.      התובעת היתה באי כושר עד 18.11.05.

          ה.      ד"ר סלטי, אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה, היה בדעה כי: "בבדיקתה נצפתה תנועה מלאה ותקינה של הגב התחתון, הלורדוזיס הפיסיולוגי המתני היה שמור והיא היתה מסוגלת לשבת ללא קושי במיטת הבדיקה כשרגליה ישרות וגבה זקוף. לא נמצא ספזם של השרירים הפאראורטברלים ולא נמצאה רגישות בניקוש הזיזים הקוציים של חוליות עמ"ש המתני. הבדיקה הנוירולוגית של הגפים התחתונות ובכלל זה הכח הגס, התחושה וההחזרים נמצאה תקינה לחלוטין. במדידה השוואתית של היקף הירך והשוק לא נמצא דלדול  במסת שרירי הגפיים התחתונות.

                   בצילומי הטומוגרפיה הממוחשבת של הגב התחתון נצפה שבר דחוס בגוף חוליה L1 ללא פגיעה בעמודות האחוריות של עמוד השדרה וללא לחץ על תעלת השדרה. בגובה חוליות L1-L2  נצפה בלט דיסקלי קל וחסר משמעות רפואית...

                   לאור ממצאי הבדיקה הקליניים צילומי הטומוגרפיה הממוחשבת ובדיקת העזר ניתן לקבוע כי נכותה הצמיתה של הגב' לוי גליה בעקבות התאונה מיום 5.5.05 היא בשיעור 5% לפי סעיף 37 (8) א'".

          ו.       ד"ר סלטי לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת.

3.       נזקים

          א.      הפסד השתכרות

                   1)       לטענת התובעת נמנע ממנה, בעקבות פגיעתה בתאונה הנדונה לשוב לעבודתה במשק בית כשנכותה התפקודית לפחות בשיעור 50%.

                   2)       "נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עיסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע עליו, ועל המקרים שבהם סרבו בתי-המשפט להיזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות"  ( קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית עמ' 191).

                   3)       הדברים מקבלים משנה תוקף לאור בדיקתו של ד"ר סלטי לפיה התובעת "מתהלכת ללא צליעה, הליכה על קצות האצבעות והעקבים תקינה... אין הגבלה בתנועות הגב התחתון ובכפיפה לפנים מגיעה עם קצות האצבעות עד 20 ס"מ  מקו הרצפה... מסוגלת לשבת במיטת הבדיקה כשרגליה ישרות וגבה זקוף. אין ספזם של השרירים... ואין רגישות... של החוליות עמ"ש לכל אורכו. הכח הגס בגפיים התחתונות תקין, התחושה השטחית שמורה וההחזרים... הופנו הטיב בכל התחנות".

                   4)       כבר ביום 16.10.05 כשהתובעת נבדקה, שוב, מטעם המוסד לביטוח לאומי נמצאה עצמאית ברוב פעולות היום יום.