פסק-דין בתיק א 10327/96

1.         תביעה זו הוגשה על ידי ארבעה תובעים הם השותפות מלר - לופו, אפריים לופו, אדוארד מלר וחברה בשם סדנה מלגון בע"מ.

אפריים לופו ואדוארד מלר, התובעים 2 ו- 3, הינם גיסים ושותפים בחלקים שווים בשותפות, התובעת הראשונה, שהינה שותפות רשומה (עמ' 42). אדוארד מלר (להלן מלר) הוא בעל מניות עיקרי בחברה סדנה מלגון בע"מ (התובעת הרביעית) ומנהלה (עמ' 13,  ס' 1 ל- ת/1 וכן עמ' 18).

השותפים, השותפות והחברה (שיכונו להלן ביחד התובעים) מנהלים עסקים שונים, בין היתר בעבודות מסגרות ומתכת והשכרת מבנה מסחרי. לחברה יש מפעל לעבודות מתכת שנוסד על ידי אביו של מלר סמוך לאחר עליית המשפחה ארצה ב- 1956. עם סיום לימודיו ושירותו הצבאי בשנת 1973 בקרוב, הצטרף מלר לעסק ובמשך הזמן הפך למנהלו ועסק בפיתוחו (ס' 6 ל- ת/1).

תביעה זו הוגשה כנגד בנק לאומי לישראל בע"מ בגין טענות שונות שמעלים התובעים בעניין 4 הלוואות שקיבלו מהבנק הנתבע בשנת 1985.

2.         רקע עובדתי

            מתברר כי בתקופה שמ- 10.07.85 ועד 15.11.85 נטלו התובעים 4 הלוואות מהבנק הנתבע, הלוואות צמודות מדד ונושאות ריבית כאשר שתיים מההלוואות פוצלו.

            ב- 10.07.85 ננטלה הלוואה בסכום של 112,000,000 שקל ישן. הלוואה זו הועמדה בשני חלקים - האחד בסך 22,000,000 שקל והשני בסך 90,000,000 שקל. ההלוואה היתה צמודה למדד ונשאה 7.50% ריבית לשנה. תאריך סיום פרעון ההלוואה היה על פי תנאיה 10.10.89.

            ב- 12.08.85 ננטלה הלוואה בסכום של 60,000,000 שקל ישן. אף זו היתה צמודה למדד ונשאה 7.50% ריבית לשנה.

            ב- 13.10.85 ננטלה הלוואה בסכום של 120,000,000 שקל ישן שפוצלה לשניים. הלוואה זו היתה צמודה למדד ונשאה ריבית בשיעור 12.75% לשנה. תאריך סיום פרעון ההלוואה היה על פי תנאיה 13.01.90.

            ב- 15.11.85 ננטלה ההלוואה האחרונה בסכום של 92,000,000 שקל ישן, אשר היתה אף היא צמודה למדד ונשאה ריבית בשיעור 13% לשנה. תאריך סיום פרעון ההלוואה היה על פי תנאיה 16.11.88.

            ההלוואות ננטלו לצרכי עסקיהם של התובעים שהיו זקוקים למימון של כ- 250,000 דולר לצורך שינוי ייעוד של מבנה שהקימו, השלמת המבנה והעמדתו לרשות השוכר (השק"ם), על פי דרישתו של זה.  לדברי מלר הוקמה השותפות בסמוך לנטילת ההלוואות ולצורך נטילתן (עמ' 13). לאחר מכן הוסיף כי פעילות השותפות הסתכמה בהקמת המבנה ובהשפעתו (עמ' 58).

3.         בחודש יוני 85' החלו התובעים לנהל פעילות בנקאית בסניף סביניה של בל"ל, כאשר העתיקו פעילותם הבנקאית לסניף זה, לצורך קבלת המימון שהיו זקוקים לו להשלמת המבנה.

            בתצהירו (ת/1), מסר מלר פרטים על ידידות ויחסי אמון ששררו עוד בין אביו לבין מר וולך שהיה מנהל סניף העצמאות של הבנק הנתבע והזכיר פגישה עם וולך ומשה רייכר, סגנו, שמונה בהמשך למנהל סניף סביניה של הבנק. מלר מוסר שוולך הודיע שלא תהיה לבנק בעיה להעמיד לתובעים את ההלוואה הנדרשת והפנה את מלר למר רייכר.

            כאמור, לשם עמידה בהתחייבויות התובעים כלפי השוכרים, נזקקו לכ- 250,000 דולר. מלר מדגיש כי מעולם לא נטל אשראי בהיקפים כאלה לפני הפרשה הנדונה כאן והרבה לפרט את יחסו הבוטח והמאמין בבנקאי שלו. לדברי מלר הוא היה מקבל ההחלטות בענייני מימון ותנאיו (עמ' 14).

4.         ההלוואות הנדונות בתיק זה, הועמדו בתקופת יולי - נובמבר 1985 כשלצורך העמדת האשראי צמוד המדד חתמו התובעים על תנאי ניהול חשבון חוזר דביטורי.

            המדובר הוא בתקופה של לפני כ- 20 שנה. אותה תקופה סבל המשק מאינפלציה גבוהה. במסגרת מהלך כלכלי לייצוב המצב, הנהיג בנק ישראל הוראת הגבלת נפח אשראי ונזילות, על-פיהן לא רשאי היה הבנק להעמיד אשראים ממקורותיו, אך יכול היה לעשות זאת באישור מיוחד כנגד הפקדות ממקורות מסויימים (עמ' 75,83, נ/4).

בצד הגבלת נפח האשראי שיכלו הבנקים להעמיד ללקוחות, היו אותה תקופה בנמצא גופים שונים, ללא כוונת רווח, לרבות מוסדות להשכלה גבוהה וחברות ביטוח שהיו מצויים בעודפי נזילות וחיפשו אפיקי השקעה אטרקטיביים יותר מהמצוי בשוק ההון באותה עת. מוסדות אלה היו מוכנים להפקיד בבנק פקדון כספי צמוד מדד לתקופה קצובה, שיגרום להגדלת נזילות הבנק ויאפשר לו לתת אשראי או הלוואות אחרות צמודות מדד ללקוחותיו, בשיעור של כ- 80% מהפקדון (תצהיר רייכר נ/4, תצהיר הורוביץ נ/7, עדות הורוביץ עמ' 110).

זוהי המסגרת הכלכלית בגדרה התקיימו הפעולות סביבן התנהל הדיון.

5.         הפקדונות שהופקדו בבנק ואיפשרו את מתן ההלוואות לתובעים, היו פקדונות של שני גופים. האחד, מנולייף - מנורה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (צד ג' 1) והשני, קרן גמלאות של חברי דן בע"מ (צד ג' 2).