פסק-דין בתיק א 10327/07

מר משה לוי (להלן - התובע) וחב' ל.מ.ד. בניין פיתוח והשקעות (1988) בע"מ (להלן - התובעת או החברה), הגישו תביעה כספית על סך 20,000 ש"ח, נגד מר נאור עודי (להלן - נתבע 1), נגד מר זכריה עודי (להלן - נתבע 2) ונגד מדינת ישראל (להלן - נתבעת 3). לטענת התובעים, נתבעים 1 ו - 2 זייפו יפויי כוח הנחזה להיות מטעמם, ניצלו את חוסר הזהירות של נתבעת 3 ומשכו את כספי התובעים מגזברות בית המשפט העליון, שלא כדין.

נתבעים 1 ו- 2 הגישו כתב הגנה בו טענו, בין היתר, שתי טענות מקדמיות. האחת, טענת התיישנות - עילת התביעה נולדה בסוף שנת 1998, במועד העברת הכספים מבית המשפט העליון לנתבעים. יתרה מזאת, במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים במהלך שנת 1999 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב נודעה בוודאות לתובעים עילת התביעה. השנייה, העדר עילת תביעה - כתב התביעה הוגש בחוסר תום לב. הנתבעים סייעו לתובעים בתשלום עירבון על סך 20,000 ש"ח לקופת בית המשפט במסגרת ערעור, שהגישו לבית משפט עליון (להלן - הערעור). כשההליך הסתיים הסך האמור הושב לנתבעים, באישור התובע.

נתבעת 3 הגישה כתב הגנה בו טענה אף היא להתיישנות והעדר עילה. כמו כן טענה, כי התביעה טרדנית וקנטרנית ואינה מגלה כל רשלנות מצד נתבעת 3. המדינה מוסיפה וטוענת, כי ייפוי הכוח חתום על ידי מנכ"ל החברה, נושא לוגו של החברה ולכן אינו מגלה טענה של זיוף.

ככלל, כאשר מועלת טענת התיישנות בכתב הגנה רשאי התובע להגיש כתב תשובה ולומר - מדוע לגישתו, התביעה לא התיישנה. התובעים לא הגישו כתב תשובה לכתבי ההגנה.

ביום 18.04.07, נערך בפני דיון מקדמי בבקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף וביום 5.11.07, לאחר השלמת גילוי המסמכים בתיק, נערך דיון נוסף בפני כב' השופט יאיר דלוגין. מאחר והדיון החל בפני ומאחר והצדדים נחקרו על ידי בדיון הראשון, התיק הועבר אלי למתן החלטה.

דיון

בפני שתי שאלות עיקריות: מהו המועד שבו נוצרה עילת התביעה וכתוצאה מכך, האם התביעה התיישנה והאם ייפוי הכוח מזויף או שהתובעים מנסים להתעשר, שלא כדין ובחוסר תום לב, על חשבונם של הנתבעים, שכן הסכום האמור שולם על ידי הנתבעים 1 ו-2 לקופת בית המשפט.

"בית המשפט מוסמך לדחות תובענה בהתאם לתקנה 101 לתקנות, בכל עת ... נימוקי הדחייה, המפורטים בתקנה הנ"ל, הם: מעשה - בית-דין; או חוסר סמכות; או כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע ... הסמכות על פי תקנה            101(א)(3), לדחות תובענה מ"כל נימוק אחר", מתייחסת גם לדחייה מחמת התיישנות ... כאשר מוכח, כי התביעה התיישנה, שומה על בית המשפט לדחותה על הסף." (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה תשיעית, עמ' 172 - 173). "המחוקק דאג לכך ... שבית המשפט לא יבזבז זמנו לריק ולא יעסוק בטענות שאין בהם ממש, כאשר הוא נוכח לדעת שהתובע לא יצליח בתביעתו נוכח כשלונו בשאלה המשפטית המכרעת ..." (ע"א 14/61 עזבון מ. אברבנאל, ואח' נ' "מבטחים" בע"מ (טרם פורסם).

טענת ההתיישנות

אין חולק, כי משיכת כספי העירבון נעשתה ביום 26.10.98. כמו כן אין חולק, כי התביעה הוגשה ביום 2.01.07, יותר מ- 8 שנים לאחר שהכספים נמשכו.

חוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן - חוק ההתיישנות), קובע בסעיפיו הרלוונטיים, כדלהלן:

5. הזמן להתיישנות

התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא -

(1)     בשאינו מקרקעין - שבע שנים; (הדגשה הוספה).

(2)     במקרקעין - ...

6. תחילת ההתיישנות

 תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.

7. תרמית ואונאה

 היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות 

 ביום שבו נודעה לתובע התרמית או אונאה.

8. התיישנות שלא מדעת

    נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות

    בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות

    ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה.