פסק-דין בתיק א 103039/01

התובע יליד 24.8.63, מועסק כטכנאי בחברת "מעגל סגור בע"מ" מזה שנים.

ביום 20.12.00 נהג התובע ברכב המבוטח בידי הנתבעות 1 ו- 2 ונפגע על ידי רכב צד שלישי.

ממקום התאונה פינה עצמו התובע לבית החולים מאיר שם התלונן על כאבים בצוואר, בצלעות התחתונות מצד ימין ומצד שמאל ושוחרר באותו יום.

בית המשפט מינה את האורטופד ד"ר משה לוינקופף כמומחה בתחום האורטופדי וזה חיווה דעתו כי התובע סובל מהגבלה קלה ביישור עמוד השדרה הצווארי וכן קיימת רגישות על פני צלעות צד ימין. המומחה קבע לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 1.5% לפי סעיף 37(5)א' חלקי ומותאם.

מומחה נוסף שמונה בתחום אף אוזן גרון הינו ד"ר משה אנגלנדר, אשר מצא כי התובע סובל מליקוי שמיעה קל דו-צדדי עם טנטון לסרוגין וקבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף 72(1)ב'.

סה"כ נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור 6.425%.

מחוות דעת האורטופד למדים כי הנכות הרפואית שמצא המומחה אינה נכות המשפיעה על תפקודו של התובע, וחיזוק לכך נמצא גם בעדותו של התובע, לפיה  הוא עובד באותו מקום עבודה במשך שנים רבות ומשכורתו לא נפגעה.

תקופה מסויימת לפני התאונה נשוא התביעה, לתובע היה כאב חלש בצוואר בשל שבר דחיסה כתוצאה מנפילה בעת טיול. כמו כן סבל משבר במרפק אשר הגביל אותו בעבודתו בתקופה הראשונה שלאחר השבר אך הגבלה זו חלפה.

המומחה בתחום אף אוזן וגרון מציין כי לתובע היו התקפי סחרחורת אשר הלכו והשתפרו עם הזמן, ומבדיקת ENG האחרונה אשר בוצעה למד כי אין סימנים לפגיעה וסטיבולרית.

הירידה בשמיעה הינה קלה. לפי חוות דעת המומחה התובע אינו זקוק למכשיר שמיעה בעת הזו, אך יתכן ובעתיד יזדקק למכשיר שמיעה בשעת עבודתו בלבד.

באשר לעברו הרפואי מציין התובע כי מידי כמה חודשים יש לו התקף של כאבי בטן אולם הסיבה לכך לא אותרה.

מתצהירו של התובע כמו מעדותו, למדים כי אין לתובע הפרעה תפקודית המשפיעה על עבודתו. אם תהא הפרעה כלשהי תהא היא בתחום השמיעה שאז יכול ויפגעו לכאורה בכושר העבודה אך הפרעה זו ניתנת לשיפור באמצעות מכשיר שמיעה.

התובע לא הביא ראיות כלשהן לענין הפסד השתכרותו לאחר התאונה. לא הומצאו תלושי משכורת או טופס 106, אך הומצא אישור מעביד אשר מגלה טפח ומכסה טפחיים. אין זה ברור מדוע מאשר המעביד כי התובע לא עבד ולא קיבל תלוש משכורת ואינו מציין האם היו לתובע ימי מחלה צבורים, כמה ניצל ומה ערך פדיון ימי המחלה. מוזר הדבר כי בתלושים הבאים שצרף התובע למדים כי יש צבירה של ימי חופשה. טופס גם של אותה שנה היה בוודאי מבהיר אם התובע קיבל משכורת אם לאו באותם ימים. 

לאור האמור אין לקבל כראיה מוצקה את דברי התובע על פגיעה בשכרו בשל 77 ימי העדרות בשכר יומי הנגזר ממשכורתו החודשית.

גם אם ניצל התובע את ימי המחלה המגיעים לו, לא הומצאה ראיה לגבי ערך פדיון ימי המחלה והאם כערך  יום עבודה אומד אני את נזקו של התובע לעבר בסך של 4,000 ש"ח.

במקרה דנן ובשיעור נכות נמוך כפי שקיים אצל התובע אין לפסוק פיצוי לעתיד לפי אחוזי הנכות כנגזרת משכר העבודה הנוכחי של התובע אלא יש להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק של אובדן כושר השתכרותו בסכום גלובלי של 25,000 ש"ח.

יש לקבל את עדותו של התובע, העומדת גם במבחן ההיגיון, כי בסמוך לתאונה היתה לתובע מגבלה בתנועות הצוואר שהביאה לצורך להזדקק לעזרת צד שלישי

בעבודות הבית הקשות ובסחיבת חפצים כבדים. כמו כן היתה תקופה מסויימת של סחרחורת שחלפה וכל אלה ודאי שהצריכו עזרת צד שלישי.

באומדי את הפיצוי המגיע בראש נזק של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד נפסק סכום של 3,000 ש"ח.