פסק-דין בתיק א 102700/99

1.         התובעת, ילידת 1961, נפגעה בתאונת דרכים ביום 14.2.99. התובעת הייתה אז נשואה לנתבע 1 שהיה הנהג ברכב בעת התאונה. לזוג יש שני ילדים שהיו קטינים בעת האירוע ואחד מהם סובל מתסמונת טורט ובעל צרכים מיוחדים.

2.         הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והדיון נסב בשאלת גובה הנזק בלבד.

הפגיעה והנכות הרפואית

3.         ממקום התאונה הובאה התובעת לבי"ח איכילוב. בבדיקתה נמצא כי אינה זוכרת את פרטי האירוע. כמו כן נמצא שבר בפטישון החיצוני בקרסול ימין. בתחילה טופלה שמרנית ע"י גבס אך ביום 8.4.99 עברה ניתוח לקיבוע השבר עם פלטה.לאחר ההחלמה טופלה ע"י פיזיותרפיה.

כמו כן סבלה מחבלה בפנים לרבות חתכים בעפעף הימני שדרשו תפירה.

4.         לתובעת מונו 4 מומחים בתחום הנפשי, האורטופדי, העיניים וא.א.ג.

התחום האורטופדי

5.         בתחום זה מונה ד"ר ליברטי. המומחה מצא לקבוע כי לתובעת נותרו 2% נכות לצמיתות בשל השבר בקרסול עקב הגבלה מזערית בטווח הכפוף הגבי בקרסול ימין, מתואם לפי סעיף 48 (3) א' למבחני המל"ל.

התחום הפסיכיאטרי

6.         בתחום זה מונה פרופ' מוניץ. המומחה קבע כי התובעת סובלת מתסמונת פוסט טראומטית והעריך כי מצבה כשנה ושמונה חודשים התאים ל - 20% נכות לפי סעיף 34 ג' ומאז נכותה הצמיתה עומדת על 10% לפי סעיף 34 ב' למבחני המל"ל.

הוא מסביר כי הנכות נובעת מתופעות של חוויה חוזרת של הטראומה, התנהגות של הימנעות, סימני עוררות , דיכאונות ונסיגה תפקודית.

7.          המומחה זומן תחילה לחקירה ע"י ב"כ התובעת. בהמשך ניהולו של התיק ביקשה ב"כ הנתבעים לשוב ולחקור את המומחה נוכח מידע חדש שהתקבל בעניינה של התובעת.

המומחה נותר איתן בדעתו לפיה גם אם ישנם ארועים נוספים בעברה של התובעת אשר יכול והשפיעו על מצבה הנפשי, אין בכך כדי לאיין את נכותה שהינה תולדת התאונה. לטענתו התובעת עשתה רושם אמין בהצגת תלונותיה הנוגעות להימנעות וקושי מחציית כבישים, חזרה אל הטראומה וכו'.

8.         עיקר המידע שהונח בפני המומחה עסק בשלושה נושאים והם: אלימות נמשכת מצד בעלה של התובעת במשך שנים רבות, מחלת הטורט של בנה ומצב כלכלי קשה לאורך שנים.

9.         אכן מתוך המסמכים שהוגשו, כמו גם מעדותה של התובעת עצמה עלתה תמונה של אלימות מתמשכת מצד בעלה של התובעת כלפיה עוד עובר לתאונה. בחלקם של המקרים הובילה האלימות את התובעת להגשת תלונה במשטרה. הבעל לא הכחיש שנקט באלימות כלפי התובעת אלא גימד את עוצמתה.

10.        גם מצבו של בנה של התובעת, כפי שעולה מתוך המסמכים, דרש התמודדות יומיומית של התובעת עמו. על פי המסמכים נדרשה עבודה עם הילד והשגחה עליו בכל השעות שלאחר שעות הגן או בית ספר. אין ספק בעיני שההתמודדות עם בנה הצריכה מאמץ רב והשקעת כוחות נפשיים גדולים מצד התובעת.

11.        על כל אלה התווסף מצב כלכלי חמור מתמשך שהוא זה שגרם לתובעת לחפש פתרונות תעסוקתיים במשך השנים.

12.        פרופ' מוניץ נותר איתן בדעתו לפיה גם אם לתובעת קשיים נוספים, כפי שתוארו לעיל, הם עומדים לצד הנכות הנפשית תולדת התאונה שעניינה תסמונת בתר חבלתית. מנגד, משנשאל באשר להשלכות אפשריות של אותם ארועים השיב שארועים אלו בוודאי משפיעים אך אינם גורמים לתסמונת פוסט טראומטית. (ראה עדותו עמ' 10 לפרוטוקול). בהמשך ציין כי אותם דברים הינם בעלי חשיבות בחיי התובעת אך הם מעבר לנושא נשוא פגיעתה.

13.        אני מקבלת את חוות דעתו של המומחה לפיה התובעת סובלת מתסמונת בתר חבלתית כתוצאה מהתאונה. מצבה הנפשי לאחר התאונה נובע הן מקשייה, כפי שתוארו לעיל, והן מחוויית התאונה.

לכן אני קובעת כי נכותה הרפואית של התובעת בתחום הנפשי כתוצאה מהתאונה עומדת על 20% זמנית ו - 10% לצמיתות.

התחום של א.א.ג  

14.        בתחום זה מונה ד"ר הימלפרב וזאת לאור תלונותיה של התובעת על צפצופים חזקים באוזניים וסחרחורות. המומחה מציין כי התובעת סובלת מליקוי שמיעה גבולי בטונים הגבוהים שדי בו כדי לתמוך בתלונותיה על טינטון. הוא ראה לקבוע את נכותה בשל הטינטון בשיעור 10% נכות לפי סעיף 72(4) דII.

באשר לתלונות על סחרחורת, לא מצא תמיכה אובייקטיבית בבדיקות לתלונה זו ועל כן לא ראה לקבוע נכות.