פסק-דין בתיק א 10266/97

1.         התובע, יליד שנת 1973, הגיש נגד הנתבעת תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת דרכים מיום 12.7.93.

2.         הנתבעת מודה בחבותה לפצות את התובע והמחלוקת בין הצדדים נסובה סביב גובה הנזק שנגרם לתובע.

3.         ראיות התובע נשמעו בפני כבוד השופט יעקבי-שווילי ועם פרישתו לגימלאות הועבר התיק לטיפולי. הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה והגישה מסמכים בלבד.  ב"כ הצדדים הסכימו  כי פסק הדין יינתן על ידי ללא צורך בשמיעה מחודשת של הראיות.

4.         במועד התאונה היה התובע, שנהג ברכב, שיכור והמכונית התהפכה. התובע נחבל בראשו ובחדר המיון בבי"ח מאיר בכפר סבא נתפר חתך באזור הרקה מימין. התובע שוחרר לביתו ביום התאונה. בהמשך, בשל זיהום בפצע אושפז התובע למשך 8 ימים בבית החולים מאיר.

בהסכמת הצדדים מונו עובר להגשת התביעה שני מומחים רפואיים.

הנכות הרפואית-

5.         המומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, פרופ' דן מלר, מצא בבדיקתו כי לתובע צלקת נטולת שיער בחלק השעיר של הרקה הימנית באורך של 10 ס"מ וברוחב 3.5 ס"מ, צלקת עגולה מוקדית בקידמת הכתף הימני וצלקת עגולה מוקדית בשכם הימנית, כאשר בעומק הצלקת ניתן למשש גוף קשיח - כנראה גוף זר.

בפרק המסקנות הוא קובע כי נותר לתובע "פגם מצולק ומכוער בראשו. הפגם נגרם בגלל אבדן רקמה תת עורית באזור הרקה מימין.... שערות הסביבה אין בהן כדי לכסות על הפגם והנזק נראה לעין בבירור " . לקביעת המומחה פגם זה הינו בעל משמעות אסתטית-חברתית ללא מרכיב תיפקודי ובגינו הוא קבע לתובע נכות צמיתה בשעור של 15%. באשר לשתי הצלקות האחרות קבע המומחה כי מדובר בשתי צלקות מוקדיות שאינן מזכות בנכות.

המומחה מציין כי קיימת אפשרות לשקם את הפגם ברקה על ידי כריתת הצלקת והעברת עור בריא ומשוער מהסביבה, בעלות של 17,000 ש"ח. הוא ממליץ גם על ניתוח להרחקת הגוף הזר בהרדמה מקומית , בעלות של 2,000 ש"ח.

פרופ' מלר נחקר ארוכות על ידי ב"כ התובע בענין הניתוח, הסכנות הכרוכות בו וסיכויי הצלחתו.

6.         המומחה בתחום הנוירולוגי, ד"ר רון פלד, תאר את תלונות התובע :

"סובל מכאבי ראש מימין. עצבני. יש לו נדודי שינה".

בבדיקה, המומחה לא מצא סימנים להפרעה נפשית והבדיקה הנוירולוגית נמצאה תקינה. המומחה קבע כי להערכתו לא נותרה לתובע נכות במישור הנוירופסיכיאטרי בעקבות התאונה.

7.         התובע הגיש בקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי ובית המשפט נעתר לבקשה ובהחלטה מיום 21.9.00 הורה על מינויו של ד"ר עמיקם טל כמומחה בתחום הפסיכיאטרי. הנתבעת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון. הבקשה התקבלה ובית המשפט העליון ביטל את מינוי המומחה.

8.         לאחר סיום עדותו של התובע, העדים מטעמו ושני המומחים, חזר התובע וביקש למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי (בש"א 1160/04). לחילופין ביקש התובע לפסול את חוות דעתו של ד"ר פלד ולמנות מומחה אחר במקומו. הבקשה נדחתה והתובע הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון. הבקשה נדחתה.

9.         פרק נכבד בסיכומים מקדישה ב"כ התובע למומחיותו של ד"ר פלד (שלטענתה הוא נוירולוג בלבד ולא פסיכיאטר) ולעובדה שבדיקתו את התובע היתה קצרה, בלתי מקיפה ולא איפשרה אפילו "בדל אבחנה בתחום הפסיכיאטרי". ד"ר פלד גם לא היפנה את התובע לבדיקות עזר, לאבחון פסיכיאטרי או נוירוקוגניטיבי או לכל בדיקה אחרת בתחום, ולפיכך, לטענתה, אין לו כל יתרון על פני התרשמותו של בית המשפט מן התובע.

10.        אמנם התובע לא נשמע על ידי ואולם בחינת העדויות, לרבות אלה של התובע והעדים מטעמו (שברור מתשובותיהם שהם מגמתיים ביותר ולבטח אינם נטרליים) מביאה אותי למסקנה כי אין מקום לסטות מקביעת המומחים באשר לשעור נכותו של התובע, כאשר בשאלת הצורך במינוי המומחה בתחום הפסיכיאטרי אין לי אלא לחזור על החלטת בית המשפט העליון מיום 29.11.00 בבר"ע 7504/00 בעניינו של התובע, ולפיה:

"נראה לי שבחומר העובדתי אשר הונח בפני בית המשפט, לא הונחה תשתית מספקת למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. ראשית, אין כל ראיה שהתנהגותו האלימה של המשיב מקורה בתאונה או שיש בה, מעיקרו של דבר, להצביע על בעיות כלשהן בתחום הפסיכיאטרי. העובדה שהתנהגותו זו ארעה שנים אחרי התאונה, ובעת שהמשיב היה בגילופין, אך מחלישה אפשרות לקשר כזה. בהקשר זה יוזכר, כי על פי סיכום המחלה לא סבל המשיב אחרי התאונה מאיבוד הכרה או הקאות, ואין כל ראיה שסבל מזעזוע מוח. שנית, לא הומצא כל מסמך רפואי ממנו ניתן ללמוד על ליקוי בתחום הפסיכיאטרי אצל המשיב. עובדה זו מצביעה לכאורה על כך שמאז התאונה ב- 1993, משך כשבע שנים, לא נזקק המשיב לכל טיפול פסיכיאטרי".

הנכות התפקודית-