פסק-דין בתיק א 10261/04

1.         בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") הגיש תביעה נגד אתגר (1995) פרויקטים ותיירות בע"מ (להלן: "החברה") וזאת בגין יתרת החוב של החברה לבנק בסניף לב דיזינגוף בחשבון מספר 385300/56 (להלן: "החשבון").

2.         התביעה הוגשה גם נגד הנתבע 2 על פי כתב ערבות על מלוא סכום התביעה וכן נגד הנתבע 3 וזאת בגין ערבות מוגבלת בסכום של 50,000 דולר.

סמוך למועד שבו הוגשה התביעה (16/12/03), עמד סכום התביעה לגבי הנתבע 3  על סכום של 224,014.62 ש"ח. (ראה סעיף 11 לכתב התביעה).

3.         הדיון בפני התקיים רק באשר לתביעה נגד הנתבע 3 - רון אייל.

4.         התביעה נגד רון אייל מבוססת על מסמך הנושא את הכותרת: "כתב ערבות מתמדת ושיפוי מוגבל בסכום (נקוב בדולרים של ארה"ב)" [להלן: "כתב הערבות"].

בסעיף 2 (2) לכתב הערבות נכתב סכום של 50,000 דולר. הערבות היא מיום 2/4/96.

5.         תמצית טענות הנתבע:

א)         הנתבע טען, כי כתב הערבות מתייחס לערבות ספציפית וייחודית שהוא חתם עליה וזאת כנגד העמדת ערבות בנקאית בסך של 50,000 דולר, שנדרשה כתנאי לקבלת אישור של תיירן מורשה מטעם משרד התיירות לחברה ואשר תוקפה פג זה מכבר.

לפיכך, הבנק לא היה רשאי לתבוע אותו מכוח כתב ערבות שתוקפה פג במהלך שנת 2000.

ב)         הנתבע ציין, כי הוא יועץ עסקי בתחום הניהול והשיווק, ועל לקוחותיו נמנתה גם החברה.

            במסגרת הייעוץ שנתן לחברה ולנתבע 2 - מר אורי שחף, הוא המליץ למר שחף להפוך למשרד נסיעות עצמאי שלא תלוי במשרדי נסיעות אחרים ולצורך כך טען מר שחף, כי יש צורך באישור של תיירן מורשה ממשרד התיירות והחברה תידרש להעמיד ערבות בנקאית בסך של 50,000 דולר לטובת משרד התיירות.

על כן פנה הנתבע למי שניהל בזמנו את הסניף של הבנק, מר שמואל אקר, וזה התנה את העמדת הערבות הבנקאית בחתימה של הנתבע על ערבות אישית וספציפית לאותו סכום, על כן, נתנה הערבות על סך של 50,000 דולר.

ג)          הנתבע ציין, כי במהלך השנים 1996 - 1999 הוא קיבל הודעות מהבנק בנוגע לערבות, אך משנת 2000 - כאשר פג תוקפה של הערבות הבנקאית שניתנה לטובת משרד התיירות, הוא חדל מלקבל הודעות כאמור, והיה ברור לו שהערבות אינה בתוקף ורק כאשר קיבל מכתב התראה מבא כוח הבנק במהלך אוקטובר 2003 נודע לו על טענת הבנק, ולפיה הוא ערב לחובות החברה.

6.         לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל נגד הנתבע 3 מהנימוקים כדלקמן:

א)         הנתבע לא חולק על חתימתו על כתב הערבות ועל סכום הערבות, אך טוען, כי למרות נוסחו של כתב הערבות, הרי שמדובר היה בערבות ספציפית להבטחת הערבות הבנקאית שהונפקה לבקשת החברה, אשר פקעה.

            לפיכך, אין מקום לתבוע אותו מכח כתב הערבות.

עסקינן בטענה שהיא במהותה טענת "הודאה והדחה" והנטל הוא על הנתבע להוכחת טענותיו.

ב)         הנתבע נחקר על תצהירו. מחקירתו עולה, כי כיום הוא עורך דין (במועד חקירתו הנגדית הוא היה מתמחה), ניהל בעבר שני סניפי בנק במשך שבע שנים, והוא עסק גם בייעוץ עסקי בתחום הניהול והשיווק.

הסכמתו לערוב לחובות מסוימים של הלקוחות שלו לא היתה הסכמה חד פעמית, וכראיה לכך הציג הבנק את המסמך ת/3 - כתב ערבות של הנתבע המופנה לחברת "יערית תיירות ונופש בע"מ" מיום 13/10/98 וכן הוצג פסק דין של כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי במסגרת ת.א. 35966/03 (ת/4) ובו נכתב בין היתר: