פסק-דין בתיק א 10202/97

1.       תביעת פיצויים עקב נזקים שנגרמו לתובעת בתאונת עבודה ביום 16/12/90 (להלן: התאונה) במפעל בישוב נס-עמים, המנוהל על ידי נס-עמים לניהול בע"מ, (להלן: הנתבעת) שהייתה מבוטחת על ידי הנתבעת מס' 2 המגן חברה לבטוח בע"מ (להלן: המגן).

התובעת היא אזרחית ותושבת הולנד, שנולדה ביום 17/04/72 והגיעה לישראל באוגוסט 1990 כמתנדבת, לאחר שגילתה התעניינות בעם היהודי ובמדינת ישראל. התובעת התנדבה לעבוד בפרחיה של הנתבעת בנס-עמים. במהלך עבודתה בפרחיה, ביום 16/12/90 הניחה התובעת את ידה על המכונה הקוצצת גבעולי הפרחים (להלן: המסור), ואז קטע המסור את כף ידה השמאלית. טיפול רפואי דחוף הצליח לאחות את כף היד אל היד, אף כי התפקודים של כף היד נפגעו באורח משמעותי. הצדדים מסכימים כי הנכות הרפואית שנגרמה לתובעת עקב התאונה מגיעה לכדי 50%. (יש על כך תיעוד רפואי).

התובעת טוענת שהחבות כולה בגין התאונה מוטלת על הנתבעות מן הנימוקים שעוד יפורטו, הנתבעות טוענות שהאחריות כולה לתאונה מוטלת על התובעת עצמה, ולחילופין נטען כי יש לה אשם תורם לתאונה.

בפסקות הבאות אדון בשאלת החבות.

2.       יאמר מיד שלדעתי חובת הראייה להוכחת פטור הנתבעות מהאחריות לתאונה שנגרמה לתובעת היא על הנתבעות. זאת, בהסתמך על סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], (להלן: "פקודת הנזיקין"), בהיות המכונה שאותה הפעילה או השתמשה בה התובעת עובר לתאונה, חפץ מסוכן וכי הנתבעת הייתה בעלו של החפץ או ממונה עליו בעת התאונה.

כמו כן, חובת הראיה על הנתבעות להוכיח כי לא חלה עליהם אחריות לתאונה מבוססת גם על סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן, לתובעת לא הייתה ידיעה או לא הייתה לה יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעות היה שליטה מלאה עליו ונראה לבית המשפט שארוע המקרה שגרם לנזק התיישב יותר עם מסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה, מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.

לחילופין, נראה לי שגם הוכח באופן פוזיטיבי כנדרש בהליך אזרחי, שהחבות והאחריות לתאונה חלות על הנתבעות. הדברים יפורטו בפסקאות הבאות.

3.       נסיבות התאונה שפרטיהן מבוססים על תצהירה של התובעת ת/1א כדלקמן:

התובעת עמדה על משטח עליו הצטברו מים וחלקי פרחים רטובים, לדבריה המשטח היה חלקלק ולא הותקנו עליו פסים מגומי או מכל חומר אחר למניעת החלקה כמו כן לא היו סביבו גדר או מעקה מכל סוג שהוא ולא היה בסביבה שום מאחז שיכולה הייתה התובעת להאחז בו כדי למנוע החלקה או נפילה.

העבודה התבצעה באמצעות שני עובדים שעבדו במקביל, אחד מול השני, כל אחד מצד אחר של המכונה לגיזום פרחים (להלן: המכונה). עובד אחד ממיין את הורדים (הפרחים) והשני מניח ורד אחד בכל מגש ממגשי המסוע (שהוא חלק מן המכונה). על העובדים לדאוג שכל הוורדים המונחים על המגשים יהיו בקו ישר ולהקפיד שיהיה ורד אחד בכל מגש. עובד אחד מניח ורד בכל מגש שבו מותקן המסור והממיין יושב בצד השני. פעולת המכונה מתבטאת בפעולת המגשים ופעולת המסור, והיא מתמשכת כל זמן שלא מפסיקים את פעולתה. המכונה ניתנת לעצירה על ידי כיבויה או הפסקת פעולתה באמצעות מפסק שהותקן בצד השני של המכונה (הצד הנגדי למקום שבו עבדה התובעת). כך שהתובעת לא הייתה יכולה להפסיק את פעולת המכונה עובר לשליחת ידה למסור.

לפתע, החליקה התובעת על המשטח ובמטרה למנוע את נפילתה היא החזיקה במכונה, פגעה במסור וכך נקטעה כף ידה. ידה של התובעת הגיעה למסור כי המכונה לא הייתה מגודרת. באשר למה שארע בתאונה הוגש רק תצהירה של התובעת שלא נסתר ולכן באשר לאירוע רק "מפיה אנו חיים".

המומחה מטעם הנתבעות הגיעה למסקנה כי התובעת עצמה אחראית לתאונה מתוך שקבע את העובדות הבאות (נ/6):

המכונה עצמה אינה מסוכנת כלל, והחלקים הטעונים גידור היו מגודרים. במהלך עבודה רגיל נמצא העובד בריחוק ממקום הסכנה. התובעת צריכה ויכולה הייתה לדעת כי נמצא במקום מסור ויש להתרחק ממנו. הוא קבע כי גרסתה של התובעת כאילו החליקה לתומה, נתפסה במסוע וזה משך ידה לעבר המסור איננה מקובלת על דעתו של המומחה. לפי הערכתו נראה כי התאונה ארעה מחוסר תשומת ליבה של התובעת או פעולה רצונית שלה, בלי קשר למהלך הרגיל של העבודה.

תאור התאונה על ידי התובעת מהימן עליי, ואני מעדיף אותו על ההנחות וההשערות של מוגילבקין שלא היה עד ראיה לתאונה והתבסס בחלקו על אינפורציה מכלי שני.

כאן יאמר מיד כי, כפי שעולה מתצהיר התובעת והתמונה נספח ב(3), הרי שהמסור שהיה מותקן על המכונה לא היה מגודר במלואו ונותר בו חלק חשוף אליו הגיעה ידה של התובעת כאשר בקשה להימנע מלהחליק על המשטח.

הכלל הוא כי סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה מפיל על המעביד חובה מוחלטת להתקין אמצעי גידור לבטח, במובן זה שעל אמצעי ההגנה לתת בטחון מלא לעובד הבא במגע עם המכונה המסוכנת (ע"א  240/87 קריכלי נ. א.פ.ל בע"מ פד מג(3) 507, 509, 510).

באנגליה פסקו בתי המשפט וחזרו ופסקו במשך עשרות בשנים... כי החובה לגדור מכונות לבטח היא חובה אבסולוטית, במובן זה שהביטחון שהגידור צריך לתת הוא מוחלט, היינו, שהוא צריך לתת בטחון מלא לפועלים הבאים במגע עם המכונה שלא יפגעו על ידה.  אין מחזיק בבית חרושת יוצא ידי חובה זו גם כשהוא גודר את המכונה המסוכנת לפי השיטה החדישה והטובה ביותר הידועה באותו הזמן, אם למעשה אין היא מוגנת כך כהלכה. כשם שאינו יוצא ידי חובתו שאיננו נותן את הבטחון הדרוש לפועלים משום שאי אפשר להשיגו מבחינה טכנית או שלא כדי היה הדבר מבחינה מסחרית, במקרים כאלה אין ברירה אלא להוציא את המכונה מהשימוש.

4.       התרחשות התאונה ונסיבותיה, כשלעצמן, מצביעות על כך כי המכונה שעליה ולידה עבדה התובעת לא הייתה מגודרת דייה למנוע את התאונה שנגרמה לתובעת. יתרה מכך, לא היתה הקפדה של המעביד למנוע החלקה במשטח הקרוב למכונה. לכן, ובהתחשב בכך שהנתבעת הייתה מעבידתה של התובעת החבות לתאונה חלה על הנתבעות. יתרה מכך, לא מצאתי אף שמץ של אשם תורם לתובעת בארוע התאונה. בשעה שהחליקה היא פעלה אינסטנקטיבית ושלחה את ידה כדי להמנע מנפילה, והתאונה ארעה כהרף עין. אם הייתה המכונה מגודרת לא הייתה יכולה התובעת לשלוח ידה למסור ולא הייתה נגרמת התאונה.

          מכאן לפסיקת גובה הנזק שנגרם לתובעת.