פסק-דין בתיק א 1020/03

א. רקע

תביעה למתן צו עשה, לחיוב הנתבעת להקצות לתובע חלקת קרקע לשם הקמת קיוסק, לאישור כל הנדרש וחתימה על כל המסמכים הנצרכים לצורך הקמתו והפעלתו,  ותביעה כספית ע"ס 110,000 ש"ח, שעניינה הפרת הבטחה שלטונית מצד הנתבעת למתן היתר לתובע להקמת קיוסק ונזקים ישירים ועקיפים שנגרמו לתובע לטענתו, בגין הפרת ההבטחה האמורה וסילוק מבנה שהקים התובע.

ב. טענות הצדדים

תמצית טענות התובע הן כדלקמן:

1.        התובע נכה צה"ל המתקיים מקצבת נכות, אשר קיבל הבטחה שלטונית מהנתבעת, כי יאפשרו לו להקים מבנה שישמש כקיוסק בתחום שטחה המוניציפלי של הנתבעת.

2.        ההבטחה ניתנה לתובע, בעקבות המלצות ועדה שדנה בעניינו ועל ידי נציגיה המוסמכים של הנתבעת. (תיאור רקע הדברים, מפורט בהרחבה בסעיף 7 לכתב התביעה על שבעה עשר תתי סעיפיו).

3.        למרות האמור ועל אף תכתובות ומהלכים רבים המאשרים את האמור, הוציא מינהל מקרקעי ישראל צו לסילוק יד מהקרקע, והועדה המקומית לתכנון ובניה, הוציאה אף היא צו מנהלי לסילוק המבנה, (צו שאושר גם על ידי בית המשפט המוסמך), ובעקבותיו סילקה הנתבעת בעצמה את המבנה שהוקם על ידי התובע.

4.       בהמשך לאמור הודיעה הנתבעת כי מתנערת מכל מחויבויותיה לתובע, ובכלל זה, הבטחה להקצות לתובע חלקת קרקע להקמת הקיוסק, והסכם שנערך לטענת התובע עימו.

5.        בשל האמור תובע התובע את קיומה של ההבטחה השלטונית מחד, ואת פיצויו בגין המבנה שסולק, אובדן הכנסות, עגמת נפש וכיוצ"ב בסך הנתבע מאידך.

תמצית טענות הנתבעת הן אלה:

1.      הנתבעת לא התחייבה דבר כלפי התובע. כל שנעשה הוא שפקידיה פעלו בתום לב במגמה לסייע לתובע בשיקומו ולקדם את עניינו, הא ותו לא. פעולות אלה של ראש העירייה ו/או מי מעובדי הנתבעת, לא התגבשו בכל מקרה לכדי "הבטחה שלטונית".

2.      לא נערך כל הסכם בין הצדדים ואף טיוטת ההסכם שצורפה על ידי התובע, לא נחתמה על ידי מי מהם.

3.      מסקנות הועדות השונות הינן בגדר המלצה בלבד ויתרה מכך - אף בלתי חוקיות באשר מנוגדות לחוקי התכנון והבניה. אף הצעות ההחלטה להן טוען התובע (עפ"י נספח 21 שצורף לכתב התביעה) חתומות על ידי 2 מתוך 15 חברי המועצה ובכל מקרה לא יכולות להחשב כהחלטה ולא אושרו כחוק.

4.      סילוק המבנה שהקים התובע נעשה בהתאם לצו בית המשפט.

5.      הנתבעת וראש העיריה לא "התנערו"  ממחויבות, אלא העמידו את המצב החוקי והמשפטי על כנו, לפיה הנתבעת אינה בעלת הסמכות החוקית לפי פקודת העיריות לטפל בשיקום נכי צה"ל.

6.      כל הבטחה, ככל שניתנה כזו, נעשתה בניגוד לסמכותו החוקית של נותן ההבטחה ולפיכך חסרת תוקף. אין גם כל אפשרות לקיום ההבטחה, שכן הקמת מבנה בשצ"פ צריכה לעמוד בקריטריונים ובהליכים החוקיים של ועדת התכנון והבניה ומינהל מקרקעי ישראל, ועל כן לא ניתן לאפשר את ההקמה.

7.      בית המשפט נדרש ליתן סעד בלתי חוקי בו כופה מראש את אישור ההליכים הסטטוטוריים במוסדות התכנון השונים ועל כן אינו יכול לעשות כן. בנסיבות אלה אין גם כל חובה כספית כנגד הנתבעת.

8.      הנתבעת חזרה בה מטענה נוספת שטענה בנוגע לחוסר סמכות, ובעניין זה ניתנה על ידי עמיתתי כב' השופטת נצר החלטה עוד בחודש מרץ 2005, ולפיה לא ידרש עוד בית המשפט נוכח האמור, לעניין זה. 

ג. המחלוקת